Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic
I want to talk about something that I find interesting but that I really know nothing about, and that has implications for הלכה למעשה. So don’t anything I say seriously and certainly ask your rabbi if you have real questions. The halachic aspects come from a small sefer by Rabbi Ari Storch of Baltimore, about magic and astrology in halacha, called תפארת אריה.
י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו; ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור׃
יא ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃
יב ויאמר ה׳ אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום; ועשה חסד עם אדני אברהם׃
יג הנה אנכי נצב על עין המים; ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃
יד והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני׃
It’s a nice story, and we understand it: it is a test for the girl who would be the עזר כנגדו of יצחק אבינו. The בית הלוי explains the subtlety of the test:
י״ל דאע״ג דהכל היה בדרך ניחוש וסימן [we will have to see what this means], עכ״ז היה בדרך חכמה קצת. כי רצה לנסות אותה בכל המדות שלה אם טובות הנה ואם הם בהשכלה. ראשונה, אם טובה היא במזגה ליתן לשתות לאיש שאינה מכרת ובפרט כי לא היה שם צלוחית לשאוב מן הכד רק שתה מן הכד בעצמו, וכמו שאמר הנמיאני נא מעט מים מכדך. ואם איננה טובת המזג לא תתן, ובפרט מי יודע אם לא ימאס המים ברוק שבפיו ואם יש לו פה נקי מחולאות וכדומה. ואחר כך יראה מה תעשה במים שנתורו אם תשאם להבית אינה בהשכלה כי אולי באמת פיו אינו נקי והטיל רוק בכד, ואם היא משכלת אין לה לישא מותר המים לביתה. ואם תשפך אותם הרי זה מבזה אותו כי בזיון גדול הוא לו ששופכת המים יען שתה הוא מהם. וע״כ עצה היעוצה שתואמר לו גם גמליך אשקה וידע בזה כי טובת המזג היא וגם בעלת שכל וגם בעלת דרך ארץ שלא לפוע בכבוד של אדם.
But the בית הלוי throws a monkey wrench into our understanding with his comment about ניחוש וסימן, omens and signs. Where did that come from?
והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש
ו ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה ה׳ לנו; כי אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט׃
ז ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בלבבך; נטה לך הנני עמך כלבבך׃
ח ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים; ונגלינו אליהם׃
ט אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃
י ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם ה׳ בידנו: וזה לנו האות׃
יא ויגלו שניהם אל מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן החרים אשר התחבאו שם׃
יב ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר;
ויאמר יונתן אל נשא כליו עלה אחרי כי נתנם ה׳ ביד ישראל׃
יג ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונשא כליו אחריו; ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃
יד ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש; כבחצי מענה צמד שדה׃
טו ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה; ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים׃
טז ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג וילך והלם׃
So the gemara calls the actions of Eliezer ניחוש. And that’s a bad thing:
לא תאכלו על הדם; לא תנחשו ולא תעוננו׃
כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך
תנו רבנן
מנחש זה האומר פתו נפלה
מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו
מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו
בדרך נחש מימינו ושועל משמאלו אל
תתחיל בי
לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת
What is wrong with ניחוש? The Torah explains:
ט כי אתה בא אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נתן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם׃
י לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף׃
יא וחבר חבר; ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים׃
יב כי תועבת ה׳ כל עשה אלה; ובגלל התועבת האלה ה׳ אלהיך מוריש אותם מפניך׃
יג תמים תהיה עם ה׳ אלהיך׃
יד כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו; ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלהיך׃
טו נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה׳ אלהיך: אליו תשמעון׃
And the Ramban elaborates:
…כל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש…כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם…וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם…ופירש (בפסוק יד) הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלקיך יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים
שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו רצונו לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים…וזה דעת אונקלוס שלים תהא בדחלתא דה׳ אלהך שלא תהיה חסר ביראתו
So the problem with ניחוש is that it evinces a lack of faith in ה׳. It is reasonable to want to have ways to “predict” the future; that’s the only way to make plans. But setting up signs is not the way Jews do it. We are supposed to rely on the voice of G-d, though the נביא or other, קדוש, means. So was Eliezer’s test really wrong? The Rambam says it was:
אין מנחשין כגויים, שנאמר (ויקרא יט:כו) לא תנחשו. כיצד הוא הניחוש: כגון אלו שאומרין הואיל ונפלה פיתי מפי, או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשין;…וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכל כיוצא בדברים האלו, הכול אסור; וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו, לוקה.
And the ראב״ד takes him to task for this:
א״א זה שבוש גדול שהרי דבר זה
מותר ומותר הוא ואולי הטעהו הלשון
שראה כל נחש שאינו כאליעזר ויונתן
אינו נחש והוא סבר שלענין איסור
נאמר ולא היא אלא ה״ק אינו ראוי
לסמוך ואיך חשב על צדיקים כמותם
עבירה זו ואי הוו אינהו הוו מפקי
פולסי דנורא לאפיה.
But according to the ראב״ד, what is the sin of ניחוש? It clearly is forbidden! The ר״ן explains in a way that fits with the way we understand the world:
וכך נ״ל בתירוצן של דברים
שהנחש שאסרה תורה הוא התולה את
מעשיו בסימן שאין הסברא נותנת
שיהא גורם תועלת לדבר או נזק כגון
פתו נפלה לו מידו או צבי הפסיק לו
בדרך שאלו וכיוצא בהן הם מדרכי
האמורי אבל הלוקח סימנים בדבר
שהסברא מכרעת שהם מורים תועלת
הדבר או נזקו אין זה נחש שכל עסקי
העולם כך הם שהרי האומר אם ירדו
גשמים לא אצא לדרך ואם לאו אצא אין
זה נחש אלא מנהגו של עולם ואליעזר
ויהונתן בכיוצא בזה תלו מעשיהם
שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין
אשה ליצחק אלא הוגנת לו לפיכך לקח
סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה
במעשיה ושלימה במדותיה עד
שכשיאמר לה הגמיאיני נא מעט מים
תשיבהו ברוח נדיבה גם גמליך אשקה
אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק
וכן יהונתן שבקש להכות במחנה
פלשתים הוא ונושא כליו בלבד לקח
סימן זה שאם יאמרו אליו עלו אלינו
יהא נראה שהם יראים ממארב
ובכיוצא בו בטח יונתן בגבורתו שהוא
ונושא כליו יפגעו בהם שכן מנהגו של
עולם ששנים או שלשה אבירי לב יניסו
הרבה מן המופחדים ואם יאמרו דומו
עד הגיענו אליכם יראה מדבריהם
שאינם מתפחדים ובכיוצא בזה לא
היה ראוי ליהונתן שימסור עצמו
לסכנה וכל כיוצא בזה מנהגו של עולם
הוא וכי מייתי לה בגמרא לענין
איסור ה״ק שכל נחש שהוא מהדברים
שאסרה תורה שאין הסברא מכרעת
בהן כל שאינו סומך על מעשיו ממש
כמו שעשו אלו השנים בדבר מותר
אינו נחש ואינו אסור אף על פי שהוא
מדרכי הנחשים האסורים
So there are two criteria that must be met in order to violate the sin of ניחוש: first, it must be a practical sign or test, like that of Eliezer or Jonathan. Simply saying “a black cat crossed my path; it will be a bad day” doesn’t count. Second, the sign must be one that אין הסברא נותנת, that isn’t logical. That is what Eliezer and Jonathan got right; their tests were logical. How do we understand סברא here?
If I told you I had a magic mirror, that when I waved my hands over it in just the right way, it would predict tomorrow’s weather. Would that be ניחוש? If I told you that there was an icon engraved on the back of my mirror, of a partially eaten apple, would that change the הלכה? The problem is that we use things today that we completely don’t understand. In Arthur C. Clarke’s words, “Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic”. I have no way of knowing if Foxconn is trapping demons by sacrificing goats at the full moon in order to create my iPad, and I have no way of telling. There certainly isn’t any logic here. The only way I can understand סברא here is that is about attitude. What do I think is going on? Do I think my omen is a result of the mechanical application of the laws of nature, or is there mystical control of the forces of טומאה that gives it its power? The reality underlying it can’t be the determining factor, since I have no way of knowing that, and (קידושין נד,א) לא ניתנה תורה למלאכי השרת.
ניחוש is acceptable if I am using only what I feel are what we now call “science”, not “magic”. But how does that accord with the Ramban’s explanation, that looking for signs outside of the explicit tools given in the Torah means we are lacking faith in ה׳?
As a scientist at heart, I think the answer is that there is no contradiction. ה׳ created a world that runs according to predictable, knowable laws, (ירמיה לג:כה) חקות שמים וארץ. Using those laws, and incorporating out understanding of the workings of the universe into our decision-making is demonstrating our faith in ה׳ no less than going to a נביא or consulting the אורים ותומים.