This week’s parsha ends with the עקידה, and Avraham’s dedication of the site:
יג וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃ יד ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יִרְאֶה אשר יאמר היום בהר ה׳ יֵרָאֶה׃
I want to look at that expression, אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה. I would understand it as a kind of breaking the fourth wall. The narrator is reminding us that they exist in a particular time: today, as I write this, it is said “G-d will be seen on His mountain”. The implication is that at the time of Moshe, they knew that the בית המקדש (המקום אשר יבחר ה׳) would be at the site of the עקדה.
I do not doubt that the spot which Abraham chose in his prophetical spirit, was known to Moses our Teacher, and to others: for Abraham commanded his children that on this place a house of worship should be built. Thus the Targum says distinctly, “And Abraham worshipped and prayed there in that place, and said before God, ”Here shall coming generations worship the Lord".
That is certainly what happened; the עקדה was in ארץ המריה and Shlomo builds the בית המקדש on הר המריה. But the idea that the site was known at the time of the writing of the Torah is inconsistent with ספר דברים, as we’ve discussed. And it’s inconsistent with חז״ל's understanding:
דרש רבא: מאי דכתיב (שמואל א יט:יח-יט) וַיֵּלֶךְ [דָוִד] וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת…בָּרָמָה. וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם. אמרי כתיב (דברים יז:ח) וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם; מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע בכולהו כתיב (יהושוע יח:יב-יד) וְעָלָה [הַגְּבוּל]…וְיָרַד הַגְּבוּל…וְתָאַר הַגְּבוּל. בשבט בנימין ”ועלה“ כתיב ”וירד“ לא כתיב. אמרי ש״מ הכא הוא מקומו. סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי. אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב (דברים לג:יב) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן .
And in תנ״ך, until the time of David, no one seems to care much about Jerusalem:
א ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה׳ לאמר; מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו׃
ב ויאמר ה׳ יהודה יעלה; הנה נתתי את הארץ בידו׃
…ח וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב; ואת העיר שלחו באש׃
(Burning the city doesn’t mean destroying it; the population of Hiroshima is 1.2 million.)
סג ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו (יכלו) בני יהודה להורישם; וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה׃
ואת היבוסי ישב ירושלם לא הורישו בני בנימן; וישב היבוסי את בני בנימן בירושלם עד היום הזה׃
[We will define עד היום הזה more precisely later.]
So I don’t understand Rambam, ואכמ״ל. Sforno makes the implication a little weaker:
אשר יאמר היום: המקום שהיו ישראל אומרים ביום נתינת התורה שבהר ה׳ יראה כאשר יגלה אותו הא־ל יתעלה באמרו (דברים יב:יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, וזה היה בימי דוד; אותו המקום קרא אותו אברהם ”ה׳ יראה“.
Moshe is saying, nowadays we say בהר ה׳ יראה, whereever that might be, and Avraham was saying something similar. It’s still breaking the fourth wall, but it doesn’t mean the בית המקדש has to be in Jerusalem.
The Vilna Gaon has a similar approach, based on an aggadah:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה…בָּא אָדָם וְחָטָא, נִסְתַּלְּקָה מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמָיִם…
עָמַד אַבְרָהָם וְסִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, נִמְשְׁכָה הַשְּׁכִינָה מִן שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. יִצְחָק מְשָׁכָהּ מִן שִּׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי. יַעֲקֹב, מִן חֲמִישִׁי לָרְבִיעִי. לֵוִי בְּנוֹ, מִן רְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי. קְהָת בֶּן לֵוִי, מִן שְׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי. עַמְרָם, מִן שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן. מֹשֶׁה, בְּיוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, ”וּכְבוֹד ה׳ מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן“.
בהר ה׳ יראה: ביאור זה על דעת שאמרו באגדה מתחילה היתה השכינה למטה; כשחטא אדם נסתלקה לרקיע ראשונה כו׳ עד שנסתלקה לרקיע שביעי. בא אברהם אבינו ע״ה והורידה משביעי לשישי. בא יצחק והורידה משישי לחמישי כו׳. בא משה והורידה לארץ. ומעתה אברהם אבינו ע״ה שהוא היה המתחיל להוריד השכינה משביעי לשישי, התפלל ”מי יתן והיה שתבוא השכינה עד אלינו לשכון כבוד בארצנו“. וזהו ”ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה“. ויחבב את המקום הזה. ומשה רבינו ע״ה שכתב את התורה הוסיף וכתב ”אשר יאמר היום“, כלומר ”בימי משה“. ”בהר ה׳ יראה“, כי בימי משה כבר היתה השכינה למטה.
[that paragaph does not appear in the standard (Sefaria) אדרת אליהו. It is from the undated and anonymously edited edition we have in shul, published by Sinai Publishing in the 1950’s or 1960’s, “בהוספות רבות מכתבי יד”.]
So Avraham’s comment, ה׳ יראה, is a prayer that the שכינה would remanifest on earth, and Moshe adds אשר יאמר היום, today, בהר ה׳ יראה, it did manifest on הר סיני, and will continue to manifest in the משכן.
That is nice, but it is getting very far from the פשט. Rashbam takes the entire sentence as Avraham’s words (no fourth-wall breaking):
בהר ה׳ יראה: בהר ה׳ נראה הקב״ה לאברהם.
אשר יאמר היום is the explanation for naming the place ה׳ יראה. We see this formulation frequently in the Torah:
יג ותקרא שם ה׳ הדבר אליה אתה א־ל ראי; כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי׃ יד על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד׃
Rashi also takes this as all Avraham’s words.
ה׳ יראה: פשוטו כתרגומו…
וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם תַּמָּן בְּאַתְרָא הַהוּא וַאֲמַר קֳדָם יְיָ הָכָא יְהוֹן פַּלְחַן דָּרַיָּא; בְּכֵן יִתְאַמַּר בְּיוֹמָא הָדֵין בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ פְּלָח
ה׳ יראה: פשוטו כתרגומו; ה׳ יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות.
So the name reflects Avraham’s prayer, that this place become the place for עבודת ה׳ in the future. But אשר יאמר היום doesn’t mean “as is said today”. We are misinterpreting היום:
אשר יאמר היום: שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב״ה לעמו.
היום: הימים העתידין, כמו ”עד היום הזה“ שבכל המקרא, שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים עד היום הזה על היום שעומדים בו.
This is important. Rashi says that throughout תנ״ך, עד היום הזה doesn’t mean “until today”, referring the the time of the author. It is statement of intent or prayer, meaning “from now on”. It means “until the ‘today’ of the reader”. That’s what the text means when בנימן and יהודה left the יבוסי in Jerusalem עד היום הזה: they walked away with no intention of ever going back to try to conquer it.
Similarly, Moshe’s grave is unknown עד היום הזה. If the Torah was completed by Moshe or by Joshua immediately after his death (as per בבא בתרא טו,א), then “until today” means “for the next 15 minutes or so”. It makes no sense.
ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור; ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה׃
But the translation of “no one would know his burial place from then on” fits perfectly.
In the Torah, היום means more than a particular day. Understanding that has halachic implications:
היום אתם יצאים ;בחדש האביב׃
וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא. ככה תעשו בכל שנה בעת המצא האביב בארץ ישראל.
And it determines our relationship to the Torah itself:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך׃
אשר אנכי מצוך היום: לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה.
Every day is היום, and every day is one in which we pray, בהר ה׳ יֵרָאֶה.