This week’s parasha starts Moshe’s historical introduction to משנה תורה, and he discusses the sin of the מרגלים:
לד וישמע ה׳ את קול דבריכם; ויקצף וישבע לאמר׃ לה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃ לו זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי ה׳׃ לז גם בי התאנף ה׳ בגללכם לאמר; גם אתה לא תבא שם׃ לח יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה; אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃ לט וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה; ולהם אתננה והם יירשוה׃
The problem is בי התאנף ה׳ בגללכם. We know why Moshe can’t enter the land: he hit the rock, 38 years after the sin of the spies! And why blame the people for his error: בגללכם. This idea, that בני ישראל caused Moshe to be unable to enter the land, comes up multiple times in תנ״ך:
כג ואתחנן אל ה׳ בעת ההוא לאמר׃ כד אדנ־י ה׳ אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א־ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך׃ כה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן; ההר הטוב הזה והלבנן׃ כו ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא שמע אלי; ויאמר ה׳ אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה׃
ויקציפו על מי מריבה; וירע למשה בעבורם׃
Many explanations have been offered. The Kli Yakar says that the sin of the spies led to the wandering in the wilderness, which led to the people grumbling about water, which led to Moshe’s sin:
הכניס לכאן גזירה של משה כי הא בהא תליא. כי ע״י גזירת המרגלים נתעכבו במדבר מ׳ שנה ובתוך זה הגיע זמנה של מרים למות ועי״ז פסק הבאר במיתתה וחסרו להם המים ונתגלגל ענין מי מריבה עי״ז, ואילו לא חטאו המרגלים היו נכנסים לארץ מיד עם מרים ולא היה משה בא לכלל עונש זה
Chizkuni says Moshewas explaining the transfer of power to Joshua, and blamed the people for his own anger:
גם בי התאנף ה׳ הפסיק בין יהושע לכלב לומר נטלה רשות ממני ונתנה ליהושע וכל זה בגללכם שגרמתם לי כעס ולא דקדקתי בלשוני ובמעשי ונענשתי.
But that seems very petty for someone of Moshe’s spiritual stature. The Netziv, as we’ve seen says Moshe’s sin was his inability to lead בני ישראל in a non-miraculous way, and that started with the מרגלים:
גם בי וגו׳ הפסיק הדברים שנשבע ה׳ בענין אחר כדי להגיע לדבר יהושע ואמר שזה הענין גרם שהתאנף ה׳ במשה בסוף ארבעים שנה. שעיקר החטא שלו היה שלא הראה לישראל הדרך לבא למלוי צרכיהם בדרך השגחת הטבע ע״י תורה ותפלה כמו שנתבאר בפ׳ חקת. וכ״ז החל במעשה מרגלים במה שבקשו הליכות הטבע.
The Abarbanel goes even further: Moshe was condemned because of his mistake with the spies. ה׳ only sealed the verdict at מי מריבה:
ואומר שדעתי בזה הוא שאהרן קדוש ה׳ מת בעון העגל. ומשה אדונינו מת בעון המרגלים.
…ואמנם חטא מרע״ה. כי כאשר שאלו ישראל המרגלים לא אמרו כ״א וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן…והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה. כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה.
…רצה הש״י לחוס על כבוד משה ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת שלח לך אנשים. והאריך עליו אפו כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל. וכאשר בפרשת זאת חקת התורה התלוננו העם על המים…ובהיות משה יוצא לכלל כעס באמרו שמעו נא המורים. ונתמלא הקב״ה חמה עליו לפי שישראל תפסוהו כראוי.
Rav Soloveitchik continues in this vein, that the people caused Moshe to die in the wilderness. But it wasn’t so much a matter of fault as the disconnect between Moshe and the people. He simply wasn’t the leader that they needed. Moshe’s sin, fundamentally, was in not being the right משה רבינו:
No matter the reason for Moses’ death, one basic truth stands out: Moses suffered on account of the Children of Israel. The Torah emphasizes this several times…Yet in what regard were the people responsible for Moses’ sin? If the sin consisted of hitting the rock instead of addressing words to it, Moses himself was responsible for his deed.
… It was not the fault of the Jewish people that Moses made a mistake. But…[t]hese people were not the students for whom Moses had hoped. Moses was too great for his generation. He rose high above them. His vision was too penetrating, his depth superhuman, his sweep too high. They could not follow him; they failed to understand him. Had they understood and appreciated him, Moses would have been admitted to the Promised Land. The people’s guilt consisted of their not opening up to Moses’ influence, in resisting his redemptive and cathartic power, in not being willing to become his disciples. Of course, Moses suffered the consequences…Moses was found guilty—and he was punished.
But the Malbim says we are reading the pasuk incorrectly. בגללכם doesn’t mean “because of you; it was your fault”, but “because of you; for your sake”. He starts from a startling Midrash:
שני דברים גזר הקב״ה, אחד על ישראל ואחד על משה…בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל אמר לו הקב״ה (דברים ג:כז): לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ומשה ביקש מן הקב״ה לבטל את שתיהן…אמר לו הקב״ה משה: כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך! אני אמרתי ”ואשמידם“ ואת אמרת ”סלח נא“ ונתקיים שלך…משה, אין אתה יודע מה לעשות! אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין…אם ”אעברה נא“ אתה מבקש לקיים, בטל ”סלח נא“. ואם ”סלח נא“ אתה מבקש לקיים, בטל ”אעברה נא“. אריב״ל: כיון ששמע משה רבינו כך, אמר לפניו: רבש״ע ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפורנו של אחד מהם.
קודם חטא המרגלים היה משה נכנס לארץ והיה בונה המקדש והיתה אז גאולה שלמה ותקון הכללי שלא היה המקדש נחרב לעולם ולא היה עוד שום גלות כמ״ש חז״ל במדרשיהם…אולם אחר חטא המרגלים שנגזר אז על משה שלא יכנס לארץ…ויהושע הכניסם לארץ והכבוש לא היה נסיי ע״י ה׳ רק ע״י מלחמות כמ״ש גם בי התאנף ה׳ בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון וכו׳ אותו חזק כי הוא ינחילנה, ר״ל בדרך טבעי לא בדרך נסיי…
ויש לי עוד דברים בזה, כי מה שחטא דור המדבר היה גדול כ״כ עד שיש פלוגתא בסנהדרין אם יש להם חלק לעה״ב, הוא מטעם שהיו גרועים משאר כופרים, יען שהם ראו מעשי ה׳ ונפלאותיו בעיניהם, ואעפ״כ כחשו בו…אולם הלא עקר חטאם היה לפי מה שהבטיח להם משה שכבוש ארץ כנען לא יהיה כדרך טבעי ע״י מלחמה רק בדרך נסיי…אכן אחר שנתגלגל הדבר שמשה לא נכנס לארץ רק יהושע הכניסם ועי״כ היה הכבוש טבעי בדרך מלחמה, ויהושע עשה מלחמה ימים רבים, ורבים מגויי הארץ שלא יכול להורישם כי חזקו מהם, א״כ לא חטאו כלל במה שהתיראו מלבא אל הארץ מפני חוזק העמים ותקפם, שבאמת במלחמה טבעיית צריך לשער כח הלוחם נגד כח הנלחם אתו ואין לצאת למלחמה נגד עם החזק ממנו…אבל בעת ששלחו מרגלים שהיה משה מוכן לכנס לארץ והיה הכבוש על ידו לא היו צריכים למלחמה…אך זה עצמו היה מחסדי ה׳…שאחר שנתגלגל לבסוף שהיה המלחמה טבעיית ועפ״ז לא חטאו במה שהתיראו מפני חוזק העמים…עביר ה׳ זאת מעיניו ודן אותם לפי מה שהיה אח״כ שהיה מלחמה טבעיית.
ובזה תבין מ״ש …”גם בי התאנף ה׳ בגללכם“, לאמר ”גם אתה לא תבוא שם יהושע בן נון העומד לפניך וגו׳ אותו חזק וכו׳ וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וכו׳“, ויפלא מאד מ״ש שע״י חטא המרגלים התאנף ה׳ על משה וגזר שלא יכנס לארץ, והיכן נזכר זה?…אולם הוא הדבר אשר דברתי שאם היה משה נכנס לארץ היה הכבוש בדרך נסיי והיה דור המדבר נחשבים ככופרים גמורים ביכולת ה׳, והיה ענשם קשה עד שגם בניהם היו מתים במדבר…לכן התאנף ה׳ במשה בגללם וגזר שלא יכנס לארץ והיה הכבוש ע״י יהושע שהיה ע״י מלחמה ועי״כ נודע למפרע שלא היה חטאם גדול מה שהתיראו מפני יושבי הארץ…שגם בי התאנף ה׳ בגללכם ר״ל לטובתכם גזר עלי לאמר גם אתה לא תבא שם…וזה יסובב כי ”וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה המה יבואו שמה“ ולא יענשו בעון אבותם, כי עתה הקל חטאם וענשם, וזה כונת חז״ל במד׳ אמר הקב״ה למשה שני בקשות בקשת סלח נא אעברה נא, לבטל שניהם אי אפשר אם אקיים אעברה נא יבוטל סלח נא ואם אקיים סלח נא יבוטל אעברה נא, ודבריהם מובנים במ״ש שע״י שבקש סלח נא לעון דור המדבר היה מן ההכרח שלא יעבור אל הארץ שבזה היה להם צד זכות, אבל אם היה מקיים אעברה נא והיה הכבוש נסיי לא היה אפשר לקיים סלח נא.
The Moshe of יציאת מצרים could not lead בני ישראל into ארץ ישראל. The test of מי מריבה was whether Moshe could transform himself into a leader for this new generation, for a new relationship with הקב״ה. The answer was no. במדבר כ:יב: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
The Ohr Hachaim goes further. We mourn the destruction of the בית המקדש every year on the anniversary of חטא המרגלים. If Moshe had led us into the land, there would have been no חורבן. But that’s not a good thing:
מִזְמוֹר לְאָסָף; אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים׃
והנכון הוא על פי דבריהם ז״ל (תענית כט,א) שאמרו בפסוק (במדבר יד:א) ויבכו העם בלילה וגו׳: קבעו בכיה לדורות, כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט,א) שאם היה נכנם משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלקים באו גוים וגו׳, וז׳״ל: קינה מבעי ליה! אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים…מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה׳ בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה׳ בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה׳ בגללכם, פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים, והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה׳ כי לא יעמדו בצדק…
ואם תאמר והלא רואני שמיתת משה היתה על מי מריבה, כבר כתבתי שם שאם משה היה מקדש שמו יתברך היו ישראל חוזרים לטהרתם שהיו בו קודם חטא המרגלים באמצעות קידוש ה׳ הגדול והיה ה׳ מתיר שבועת משה והיה נכנס לארץ ובונה בית המקדש מכון לשבתו עולמים.
אני קובע לכם בכיה לדורות is in some ways a ברכה. We may cry this תשעה באב, but at least we are still here, still alive and even thriving, able to cry. And א״ה, this will be a fleishig תשעה באב!