This week is שבת שירה, and there is a special tune for leining שירת הים (I don't know how to demonstrate that in text) {:he} >אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו לאמר; אָשִׁ֤ירָה לַֽה֙׳ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ --שמות טו:א {:he} >יש הנוהגים לקרוא פסוקים מהשירה בניגון מיוחד, והטעם כדי לפרסם הנס של קריעת ים סוף שאמרו ישראל שירה. --הרב יהודה לב, [_הלכות והליכות ”שבת שירה“ ”ופרשת יתרו“_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/48838) That makes sense, it's a song, so we should sing it. And it's not just the main text of the song; we also use the special tune for the snippet from Miriam's song: {:he} >ותען להם מרים; שִׁ֤ירוּ לַֽה֙׳ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ --שמות טו:כא But if you listen to the leining, the reader will probably also use the special tune for two phrases in the narrative leading up to the song: {:he} ><b>כא</b> ויט משה את ידו על הים ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה; ויבקעו המים׃ <b>כב</b> ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה; וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃... > <b>כז</b> ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו; וינער ה׳ את מצרים בתוך הים׃ <b>כח</b> וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים; לא נשאר בהם עד אחד׃ <b>כט</b> ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים; וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃ --שמות פרק יד Why sing the two occurrences of והמים להם חמה מימינם ומשמאלם? The minhag most commonly cited is to sing only the second: {:he} >ונהגו לנגן גם (שמות יד:כט) וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם [השני, סמוך לשירה]. והטעם כדי לפרסם היפך המשוגעים האומרים שקריעת ים סוף היתה מחמת תנאי גאות ושפל...טעם אחר שמנגנים בו כיון שהוא סמוך לשירה. --הרב יהודה לב, [_הלכות והליכות ”שבת שירה“ ”ופרשת יתרו“_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/48838) An example of such משוגעים: >Drews' work is founded on the idea that, based on a slew of archeological evidence, it wasn't actually the Red Sea, but the Eastern Nile Delta, at a body of water called the Lake of Tanis, that did the parting, the Washington Post explains. Given the conditions of the lake a couple thousand years ago, a coastal phenomenon called a "wind setdown"—very strong winds, in other words—could have blown in from the east, pushing the water to create a storm surge in another part of the lake, but completely clearing water from the area where the wind was blowing. As the Washington Post writes, such events have happened fairly recently in parts of Lake Erie and in the Nile Delta. --Rachel Nuwer, [_The Science of the Red Sea’s Parting_](https://www.smithsonianmag.com/smart-news/science-red-seas-parting-180953553/) [It's nonsensical to look at קריעת ים סוף as non-miraculous because, if you aren't going to believe the Torah literally, why believe that the splitting happened at all?] The phrase וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם is the essence of the miracle. בני ישראל sing because splitting the sea was not a "wind setdown" but ה׳'s active intervention in the world. {:he} >וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה׳ במצרים וייראו העם את ה׳; ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו׃ --שמות יד:לא And the second reason, הוא סמוך לשירה, means it is the introduction to the song, so we sing it as well. But there are those who sing the *first* occurrence of the phrase. {:he} >יש שנהגו: לנגן ב־(שמות יד:כב) וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה הראשון. --הרב יהודה לב, [_הלכות והליכות ”שבת שירה“ ”ופרשת יתרו“_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/48838) Before looking at the reason he gives, we need to look at the reason for repeating it. At the level of פשט, there are two different miracles here. The first המים להם חומה was the miracle of the splitting of the sea. The second המים להם חמה was as the sea was collapsing around the Egyptians. It was a much more fraught, more dangerous moment. Imagine walking through a canyon, then walking through a canyon as the walls are falling down*. {:he} ><em>ובני ישראל</em>: טעם להזכיר זה פעם אחר. כי פרעה היה טובע ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים. וזה היה פלא בתוך פלא כי במקום שהיו ישראל עוברים בים היה שם רוח קדים מייבש ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמם המים שנקרשו ונעשו חומות. --אבן עזרא, שמות יד:כט  --detail from Gadi Pollack's illustration in [_The Katz Passover Haggadah: The Art of Faith and Redemption_](https://www.amazon.com/dp/1583306005) The tension of that moment is captured by the aggadah: the second המים להם חמה wasn't necessarily something to sing about. {:he} >יש שנהגו: לנגן ב־(שמות יד:כב) וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה הראשון. והטעם לפי שבשני כתוב "חמה" בלי ו', ודורשים אל תיקרי חוֹמָה אלא חֵימָה, שהיה קטרוג על בני ישראל שעבדו ע"ז. --הרב יהודה לב, [_הלכות והליכות ”שבת שירה“ ”ופרשת יתרו“_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/48838) {:he} ><em>והמים להם חומה</em>: ”חמה“ חסר כתיב לפי שבתחלה נתמלא הים חמה עליהם עד שבא גבריאל ושמם כחומה בתוך הים. --דעת זקנים מבעלי התוספות, שמות יד:כט {:he} ><em>ובני ישראל</em>: ”חמה“ כתיב חסר שהקב״ה נמלא עליהם חמה על פסל מיכה שעבר עמהם בים. --בעל הטורים, שמות יד:כט We remember פסל מיכה: {:he} ><b>א</b> ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו׃ <b>ב</b> ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לֻקַּח לך ואת אלית וגם אמרת באזני הנה הכסף אתי אני לקחתיו; ותאמר אמו ברוך בני לה׳׃ <b>ג</b> וישב את אלף ומאה הכסף לאמו; ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה׳ מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך׃ <b>ד</b> וישב את הכסף לאמו; ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו׃ <b>ה</b> והאיש מיכה לו בית אלהים; ויעש אפוד ותרפים וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכהן׃ <b>ו</b> בימים ההם אין מלך בישראל; איש הישר בעיניו יעשה׃ --שופטים פרק יז Note that this are /frum/ people (she says ברוך ה׳ when he return the money!) who are sincerely worshiping ה׳ with an idol. It is עבודה זרה, not of אלוהים אחרים but of הקב״ה. And בני ישראל took that with them out of Egypt; not literally פסל מיכה but the attitudes and ways of thinking that would end up there. And so the moment of וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה...והמים להם חמה was a moment of judgment. {:he} ><em>[ויסע מלאך האלקים ההלך לפני מחנה ישראל] וילך מאחריהם</em>:...בכל מקום הוא אומר ”מלאך ה'“ וכאן ”מלאך האלקים“, אין אלקים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים. --רש"י, שמות יד:יט {:he} ><em>והמים להם חמה</em>: שירד סמאל ואמר לפניו: רבונו של עולם! לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים? והיה משמיע קולו לשר של ים, ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען. --ילקוט שמעוני על התורה רלד And it clearly ends up very badly when the פסל מיכה way of thinking results in the עגל הזהב: {:he} >אמר רבי ירמיה: כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר (תהלים קכג:א): אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם, אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כרחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטמים ועשו בחרטמיהם. ויש אומרים: שמיכה...נטל הלוח שכתב עליו משה ”עלה שור“ כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה. כשהוא מקרטע, התחילו אומרים (שמות לב:ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. --מדרש תנחומא, כי תשא יט So we shouldn't sing that second והמים להם חמה. ---- But yet, we do. {:he} >ויש שכתבו דאדרבה כיון שלמרות הקטרוג הצילם הקב"ה וא"כ צריך לפרסם הנס. --הרב יהודה לב, [_הלכות והליכות ”שבת שירה“ ”ופרשת יתרו“_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/48838) ה׳ *did* save us at that moment when the walls of the sea were collapsing. {:he} >מיד השיב לו הקב"ה [לסמאל]: שוטה שבעולם! וכי לדעתם עבדוה? והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעתם ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון? כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר (שמות יד:כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, ששבו מישראל על מצרים. --ילקוט שמעוני על התורה רלד So ה׳ opted not to destroy us. That's great, but is it a reason to sing שירה? While we may be grateful from being saved from danger, wouldn't it have been better to never have been in danger in the first place? But that's not how we work. We say ברכת הגומל or bring a קרבן תודה when we are saved from a life-threatening situation. That's when we feel ה׳'s intervention in our world. And so we sing שירה not just over salvation, but for the battles that we needed to survive to get there. {:he} >עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. --על הניסים, נוסח אשכנז {:he} >בהודאת ”על הניסים“ כללו גם את ההודאה על המלחמות, וצ״ב במשמעות הודאה זו. ובהררי קדם בסי' קעט סק"ב באר עפ"י בית הלוי בפרשת בשלח, כי חיוב שירה אינו על התשועה בלבד, אלא גם על הצרה, שכן בלעדיה לא נולדה הישועה. --הרב אבישי נתן מייטליס, [_על הניסים_](https://asif.co.il/wpfb-file/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D/) We sing to ה׳ for the חוֹמָה and we sing to ה׳ for the חֵימָה, because it is both together that make us who we are.