This week’s parsha starts with the laws of שמיטה:
א וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר׃ ב דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה׳׃ ג שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך; ואספת את תבואתה׃ ד ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה׳; שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃…ו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך; ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃ ז ולבהמתך ולחיה אשר בארצך; תהיה כל תבואתה לאכל׃
And we have Rashi’s famous question,
מה ענין שמטה אצל הר סיני?
I am going to get very Chassidic and give the Sfas Emes’s answer to that question, but first we have to look at a pasuk in ספר משלי (this is a plug for the Mishlei class, Tuesday nights on Zoom):
מות וחיים ביד לשון; ואהביה יאכל פריה׃
At the פשט level, this is talking about the evils of לשון הרע.
ביד לשון: בכח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות.
ואוהביה: האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה, אם טוב ואם רע.
That sounds like a nice משל, worth remembering, but the midrash connects it to our parsha. In the middle of the discussion of יובל, the Torah talks about אונאה, “aggrieving”:
א וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר׃…
יד וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃…יז ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך; כי אני ה׳ אלקיכם׃
ולא תונו איש את עמיתו: כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט את חברו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ, וא״ת מי יודע אם נתכונתי לרעה? לכך נאמר וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ—היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ.
…וכי תמכרו ממכר לעמיתך: הדא הוא דכתיב: ”מות וחיים ביד לשון“; תרגום עקילס, מיצטרא מכירין, מות מכאן וחיים מכאן. בר סירא אמר ”היתה לפניו גחלת ונפח בה ובערה, רקק בה וכבת“.
The Sfas Emes starts with this midrash:
ב״ה בהר בקיצור כי שכחתי.
במדרש ”מות וחיים ביד לשון“; ”גחלת נפח בה ביערה רקק בה כיבה“…כי בוודאי יש חיות הש״י בכל דבר שבעולם כי באורייתא ברא קוב״ה עלמא.
That comment of יש חיות הש״י בכל דבר requires some unpacking.
Pantheism is usually defined as the identification of G-d with creation in such a way that the two are indistinguishable. Panentheism means that G-d is present in all creation by virtue of [H]is omnipresence and omnipotence, sustaining every creature in being without being identified with any creature.
חיות הש״י בכל דבר is panentheism.
Even though I am descended from Gerrer hasidim, being a kalter Litvak must be in my blood. Despite my best efforts, the only one of my children who wanted to go to this concert sat there the whole time without moving and without a smile on his face…
The song “Hashem is Everywhere” makes me uncomfortable. These matters are beyond my comprehension, but it seems to me that the Vilna Gaon would label the panentheism/monism inherent in this song as heresy.
This idea was the basis of the theological מחלוקת between Chassidim and Mitnagdim. Rabbi Gil Student has an article titled, Is Chabad Heresy?, based on letters from Vilna Gaon and the Baal HaTanya (the first Lubavitch Rebbe) to a mutual aquaintance. The Vilna Gaon specifically called out the Baal HaTanya:
דור מה רמו עניו, ומילין לצד עלאה מללו (שמות לב:ח): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, כל עץ וכל אבן, ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק (יחזקאל ג:יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה׳ מִמְּקוֹמוֹ, ובפסוק (נחמיה ט:ו): וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. הוי על הרום הרעים שבהם שבדו מלבם משפט חדש ואולפין חדת, ושתו תלמידים הבאים אחריהם, ושם שמים מתחלל על ידיהם.
The Baal HaTanya agreed with the Vilna Gaon about his philosophy but says it is not heretical.
ובזאת חפצתי באמת, ובפרט בענין האמונה אשר לפי הנשמע במדינותינו מתלמידיו אשר זאת תפיסת הגאון החסיד על ס׳ ליקוטי אמרים ודומיו, אשר מפורש בהם פירש ”ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה“ כפשוטו ממש, ובעיני כבודו היא אפיקורסות גמורה לאמר שהוא ית׳ נמצא ממש בדברים שפלים ותחתונים ממש, ולפי מכתב מעלתם ע״ז נשרף הספר הידוע, ובפירוש מאמרים הנזכרים יש להם דרך נסתרה ונפלאה, ומלא כל הארץ כבודו היינו השגחה וכו׳.
ומי יתן ידעתיו ואמצאהו ואערכה לפניו משפטינו להסיר מעלינו כל תלונותיו וטענותיו הפילוסופיות אשר הלך בעקבותיהם לפי דברי תלמידיו הנ״ל לחקור אלקות בשכל אנושי, וכאשר קבלתי מרבותי נ״ע תשובה נצחת על כל דבריו.
We see that the Ba’al Ha-Tanya accepts the Vilna Gaon’s description of his views as panentheism. However, he defends this theological view as authentically Jewish while the Vilna Gaon rejects them as heresy.
In particular, the Ba’al Ha-Tanya portrays himself as the defender of tradition and the Vilna Gaon as the radical philosopher, the innovative theologian trying to determine on his own the nature of G-d.
I do not care to decide between these two great scholars. In my circles, we value the works of both without deeming either heretical. In particular, R. Joseph B. Soloveitchik, an intellectual descendant of the Vilna Gaon, strongly recommended studying the Tanya.
So, is Chabad heresy?
Betteridge’s law of headlines is an adage that states: “Any headline that ends in a question mark can be answered by the word no.”
So the Sfas Emes tells us that there is a spark of the divine in everything in the universe. He continues to look at the metaphor of ben Sira, היתה לפניו גחלת ונפח בה ובערה, רקק בה וכבת.
ותורה נקרא אש, ויש כח אש התורה בכל דבר. רק שמכוסה וקשורה בגחלת. וצריכין לחפש ולמצוא הארת התורה שיש בכל דבר. ותליה בלשון כמשמעו כי עיקר חיות האדם הרוח שבו כדכתיב (בראשית ב:ז) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו [נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה].
…וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא׃
ולזאת צריכין לשמור להיות כל דבר בכח החיות שבאדם. שעל ידי זה נתעורר ונתגלה החיות שבכל דבר. ובגשמיות היינו רקק בה שבלי רוח רק מגוף הפה מכבה הפנימיות כנ״ל.
Your לשון, your speech, has the power to bring out the divine spark in everything.
Magical thinking means that a person believes their thoughts, feelings, or rituals can influence events in the material world, either intentionally or unintentionally…
Jean Piaget, an early pioneer in psychology and child development, believed that magical thinking was a hallmark of the preoperational stage of cognitive development. This is the stage between 2 and 7 years old when children develop language and abstract thought. It is also when they begin symbolic play, or “playing pretend.”
Preschoolers are learning about language and cause and effect, and they watch grownups say things that really come true: “we’re going to Grandma’s”, and they actually end up at Grandma’s; “if you eat all that candy, you’ll get a tummy ache”, and it happens. So they learn that language has the power to affect the world. A four-year-old who says “I didn’t break the lamp” isn’t really lying; he is creating a better reality. As adults, we know that the world doesn’t work that way, but the Sfas Emes is saying that in a spiritual sense it does, especially with other people. אונאת דברים is destructive.
And he extends that to the other מצוות of the parsha. שמיטה and יובל are מצוות that require all of כלל ישראל to be united on their land.
(ויקרא כה:י) וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה: בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה.
ענין סמיכת פרשת אונאה לשמיטה. הגם דכתוב ”מעט השנים תמעיט כו׳“ עם כל זה עיקר אונאה אינו דוקא בענין שמיטין. אבל באמת עיקר ”אל תונו“ הוא כדי להיות בנ״י באחדות כמו שכתוב חז״ל שאונאת דברים ג״כ בכלל. והנה מצות השמיטה אינה מצוה פרטית אבל כפי האחדות שיש בבנ״י יכולין לקיים זאת המצוה. כמ״ש ”בזמן שכל יושבים עליה כו׳“…לכן על ידי האחדות באין לשביתת שמיטה…ולכן חרב המקדש על ידי שנאת חנם ועל ידי ביטול שמיטין ויובלות כי הכל ענין אחד כנ״ל.
And so he answers Rashi’s question: מה ענין שמטה אצל הר סיני?
ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.
במדרש ”מות וחיים ביד לשון כו׳“…הענין הוא כמאמר חז״ל ”ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה“, שהתורה ניתנה לכלל בנ״י שהיו באחדות כמו שכתוב ”ויחן שם ישראל“; פירוש רש״י בלב אחד…וידוע כי חטא לשון הרע שקול נגד כולם. והיפוך זה ואהבת לרעך כמוך זה העמוד זכו בנ״י בעצמם. ובזה הכח נתקרבו להתורה. ופרשה זו מכוונת לזה כי מצות השמיטה הוא לבוא אל האחדות. לפירוש הפשוט שיד עשירים ועניים שוה בשמיטה. ולבד זה עיקר המנינים שבתורה שמיטין ויובלות הם בחינת האחדות. שהספירה והמנין מאחד המספר. וכן ספירת העומר שהיא הקדמה לקבלת התורה…וזה סמיכת שמיטה להר סיני שעל ידי בחינת האחדות מתעורר כח קבלת התורה לבנ״י והתורה מיוחדת לבנ״י והיא עץ החיים ממש.
Whether you are a chasid or mitnaged, whether you see every physical thing as containing a spark of the divine, doesn’t matter. We all agree that every human being does contain a spark of the divine, is created בדמות אלוקים. And מות וחיים ביד לשון, the way we treat others determines the fate of the universe.