The ספר starts: {:he} >משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ --משלי א:א This is our introduction to Shlomo. Who was Shlomo, and why should we care about his proverbs? The text emphasizes that he was בן דוד, and that is how we first meet him in ספר שמואל: {:he} ><b>כד</b> וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה; ותלד בן ויקרא [ותקרא] את שמו שלמה וה׳ אהבו׃ <b>כה</b> וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה׳׃ --שמואל ב פרק יב And then he disappears until David's deathbed scene. He does not appear at all in the rest of ספר שמואל. {:he} ><b>כח</b> ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע; ותבא לפני המלך ותעמד לפני המלך׃ <b>כט</b> וישבע המלך ויאמר; חי ה׳ אשר פדה את נפשי מכל צרה׃ <b>ל</b> כי כאשר נשבעתי לך בה׳ אלקי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי; כי כן אעשה היום הזה׃ --מלכים א פרק א Now, he is clearly a young man (סדר עולם estimates that Shlomo is 12 years old at the time), and there are older sons who would seem to warrant being the crown prince. When and why David did swear to make Shlomo king? There is no record of such an oath. Radak says it must have happened; that is what וינחם דוד את בת שבע means. {:he} >ולמה נשבע לה? אמרו, כי כשמת הילד אמרה בת שבע: הילד מת מפני העון; אפילו יהיה לי ממך בן של קיימא, יבוזו אותו אחיו מפני שבאתי אליך בעון מתחלה, ולא רצתה להזקק לו עד שנשבע לה כי הבן שיהיה לו ממנה ראשונה ימלוך אחריו. ואמר לה כי על פי הנבואה נאמר לו זה. --רד"ק, מלכים א א:יג And the נבואה that led to David's oath was ה׳'s promise to him when he was told that he would not build the בית מקדש: {:he} ><b>יב</b> כי ימלאו ימיך ושכבת את אבתיך והקימתי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך; והכינתי את ממלכתו׃ <b>יג</b> הוא יבנה בית לשמי; וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם׃ --שמואל ב פרק ז {:he} ><em>אשר יצא ממעיך</em>: מכאן שאבשלום ואדניהו לא היו, כי כבר נולדו בחברון...ועדיין לא ידע דוד מי הוא עד שנולד שלמה ושלח לו ביד נתן הנביא שיקרא שמו ידידיה, אז ידע דוד כי שלמה ימלוך. וזהו שאמר לבת שבע כי שלמה בנך ימלוך אחרי. --רד"ק, שמואל ב ז:יב And that is what happens. {:he} ><b>לח</b> וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את שלמה על פרדת המלך דוד; וילכו אתו על גחון׃ <b>לט</b> ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה; ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה׃ <b>מ</b> ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחללים ושמחים שמחה גדולה; ותבקע הארץ בקולם׃ --מלכים א פרק א And one thing we know about Shlomo: he is good at politics (or at least palace intrigue; the kind of politics that kept you from being assasinated in an ancient monarchy). David acknowleges that Shlomo is smart: ועשית כחכמתך. {:he} ><b>א</b> ויקרבו ימי דוד למות; ויצו את שלמה בנו לאמר׃ <b>ב</b> אנכי הלך בדרך כל הארץ; וחזקת והיית לאיש׃...<b>ה</b> וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם; ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃ <b>ו</b> ועשית כחכמתך; ולא תורד שיבתו בשלם שאל׃...<b>ח</b> והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים; והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה׳ לאמר אם אמיתך בחרב׃ <b>ט</b> ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה; וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול׃ --מלכים א פרק ב Those political smarts help him after David dies: {:he} ><b>יג</b> ויבא אדניהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום באך; ויאמר שלום׃ <b>יד</b> ויאמר דבר לי אליך; ותאמר דבר׃ <b>טו</b> ויאמר את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך; ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מה׳ היתה לו׃ <b>טז</b> ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל תשבי את פני; ותאמר אליו דבר׃ <b>יז</b> ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא ישיב את פניך; ויתן לי את אבישג השונמית לאשה׃ <b>יח</b> ותאמר בת שבע טוב; אנכי אדבר עליך אל המלך׃ <b>יט</b> ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדניהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו׃ <b>כ</b> ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל תשב את פני; ויאמר לה המלך שאלי אמי כי לא אשיב את פניך׃ <b>כא</b> ותאמר יתן את אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה׃ <b>כב</b> ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את אבישג השנמית לאדניהו ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה׃ > <b>כג</b> וישבע המלך שלמה בה׳ לאמר; כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את הדבר הזה׃ <b>כד</b> ועתה חי ה׳ אשר הכינני ויושיביני ויושיבני על כסא דוד אבי ואשר עשה לי בית כאשר דבר; כי היום יומת אדניהו׃ <b>כה</b> וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע; ויפגע בו וימת׃ --מלכים א פרק ב Shlomo sees what his mother does not: taking the former king's פלגש is an assertion of rulership. We talked about this in <//If This Be Treason>. {:he} >שמן הדין (סנהדרין כב,א) פלגש המלך אסורה להדיוט כי אין משתמשים בשרביטו של מלך מטעם כבוד המלך. --מלבי״ם, שמואל ב ג:ז {:he} ><b>כ</b> ויאמר אבשלום אל אחיתפל; הבו לכם עצה מה נעשה׃ <b>כא</b> ויאמר אחיתפל אל אבשלם בוא אל פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל אשר אתך׃ <b>כב</b> ויטו לאבשלום האהל על הגג; ויבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל׃ --שמואל ב פרק טז And we see those smarts again in his manipulation of שמעי: {:he} ><b>לו</b> וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלם וישבת שם; ולא תצא משם אנה ואנה׃ <b>לז</b> והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות; דמך יהיה בראשך׃ <b>לח</b> ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך; וישב שמעי בירושלם ימים רבים׃ > <b>לט</b> ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת׃ <b>מ</b> ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו; וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת׃ > <b>מא</b> ויגד לשלמה; כי הלך שמעי מירושלם גת וישב׃ <b>מב</b> וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך בה׳ ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות; ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי׃...<b>מו</b> ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימת; *והממלכה נכונה ביד שלמה*׃ --מלכים א פרק ב So he's smart, but it's in politics and staying alive. He has to be, if he was the heir apparent to David with all his older brothers gunning for the throne. But that doesn't warrant writing a ספר of תנ״ך. For that, Shlomo develops a different kind of חכמה: {:he} ><b>ה</b> בגבעון נראה ה׳ אל שלמה בחלום הלילה; ויאמר אלקים שאל מה אתן לך׃ <b>ו</b> ויאמר שלמה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך; ותשמר לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן ישב על כסאו כיום הזה׃ <b>ז</b> ועתה ה׳ אלקי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי; ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃ <b>ח</b> ועבדך בתוך עמך אשר בחרת; עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרב׃ <b>ט</b> ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע; כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה׃ <b>י</b> וייטב הדבר בעיני אדנ־י; כי שאל שלמה את הדבר הזה׃ <b>יא</b> ויאמר אלקים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך; ושאלת לך הבין לשמע משפט׃ <b>יב</b> הנה עשיתי כדבריך; הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך׃ <b>יג</b> וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד; אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך׃ <b>יד</b> ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך׃ --מלכים א פרק ג The חכמה he asks for is in a limited area: לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע. He is asking for more understanding of how people work and how to get them to work together: the real meaning of politics. He is wise enough to realize that he is not wise enough at all, which for a teenager (really, for any human being) is a super-human level of wisdom. Famously, Socrates claimed that his wisdom was in knowing that he was not wise: >Well, Chaerephon, as you know, was very impetuous in all his doings, and he went to Delphi and boldly asked the oracle to tell him whether...there was anyone wiser than I was, and the Pythian prophetess answered that there was no man wiser. .. > Accordingly I went to one who had the reputation of wisdom...and the result was as follows: When I began to talk with him, I could not help thinking that he was not really wise, although he was thought wise by many, and wiser still by himself; and I went and tried to explain to him that he thought himself wise, but was not really wise; and the consequence was that he hated me, and his enmity was shared by several who were present and heard me. So I left him, saying to myself, as I went away: Well, although I do not suppose that either of us knows anything really beautiful and good, I am better off than he is--for he knows nothing, and thinks that he knows. I neither know nor think that I know. In this latter particular, then, I seem to have slightly the advantage of him. --Socrates, in Plato's [_Apology_](https://classics.mit.edu/Plato/apology.html) There's a theme in תנ״ך, that ה׳ gives wisdom to those who are wise already. {:he} >וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין; *יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין* וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה׃ --דניאל ב:כא {:he} >ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן *ובלב כל חכם לב נתתי חכמה*; ועשו את כל אשר צויתך׃ --שמות לא:ו You have to be smart enough to know what to do with wisdom for it to be valuable. {:he} ><em>ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה</em>: שכבר היתה בו חכמה. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. > מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא: מהו שכתב ”יהב חכמתא לחכימין“; לטפשים היה צריך לומר! אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה? אמרה לו: לעשיר. אמר לה: ולמה? אמרה לו: שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע. אבל עני, אם יאבד מעותי, מהיכן יפרע? אמר לה: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטנפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה. --מדרש תנחומא, ויקהל ב:א In Dungeons and Dragons, we distinguish between "intelligence" and "wisdom". Shlomo had the wisdom to be able to use the intelligence. So ה׳ gives him the חכמה he asks for, along with *everything else*, including more wisdom, in all sorts of areas: {:he} ><b>ט</b> ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד; ורחב לב כחול אשר על שפת הים׃ <b>י</b> ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים׃ <b>יא</b> ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול; ויהי שמו בכל הגוים סביב׃ <b>יב</b> וידבר שלשת אלפים משל; ויהי שירו חמשה ואלף׃ <b>יג</b> וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר; וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים׃ <b>יד</b> ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו׃ --מלכים א פרק ה The text says that Shlomo spoke about three things: משלים,‎ שירים, and scientific stuff: על העצים etc. We have an example of שיר: {:he} >שיר השירים אשר לשלמה׃ --שיר השירים א:א We don't have any of his scientific writings. {:he} >מה שחבר בחכמת הטבע כמו שאומר ”וידבר על העצים“ שהודיע טבעם ורפואתם וכן על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים בכל מה שתחת גלגל הירח גברה חכמתו וחבר בהם ספרים ואינם נמצאים אצלינו. --רד״ק, מלכים א ה:יב But we have an entire book of "משל". What is a משל? >The Hebrew word for "proverb" is משל, literally "to rule by command"...The proverbs of Solomon are more than inspirational aphorisms or instructive illustrations; they are moral imperatives fashioned in such a way that incontestable observations into the nature of the world compel us to take action by applying them to the universe of personal conduct. If the _Book of Proverbs_ does not stir us to take action in pursuit of wisdom and self-perfection, then we simply have not been paying attention, and it's time to go back and start all over again. --Yonason Goldson, [_Proverbial Beauty_](https://www.ethicsninja.com/books/proverbial-beauty), p. 232 משל in the modern sense is "metaphor", but it really is a מושל, a "rule"; it means a memorable expression (one that uses poetics and rhetoric) of fundamental truth about ethics, the right way to lead our lives. >apothegm > A short, witty, instructive saying. --Wiktionary, [_apothegm_](https://en.wiktionary.org/wiki/apothegm) It's not really a "proverb". >proverb > A commonly used sentence expressing popular wisdom. --Wiktionary, [_proverb_](https://en.wiktionary.org/wiki/proverb) ספר משלי may be full of "instructive saying"s but they only became "commonly used", "popular" when compiled into this text. ---- So Shlomo writes this book of his משלים, to teach חכמה, specifically the חכמה of להבין בין טוב לרע. Malbim says that this is the חכמה that is displayed in ספר משלי:‎ חכמת התורה וחכמת המידות. {:he} >הנה, כל חכמה יש לה התחלה, שעל ידה תיוודע החכמה, והם יסודותיה, כמו שחכמת ההנדסה תבנה יסודותיה על החוש והמושכלות ראשונות, חכמת הטבע מיוסדת על הבחינה והניסיון, אבל חכמת התורה וחכמת המידות, הנזכרת בספר זה בשם חכמה סתם, התחלותיה לא ייוודעו במופת השכל כנ"ל, והיא מקובלת מה' אשר הכינה וגם חקרה. --מלבי"ם, משלי א:ז And each statement has levels of meaning; that's what "poetics" is. {:he} >ובדרש חזרנו על כל המקראות ולא מצאנו שדבר אלא קרוב לח' מאות פסוקים אלא מהו ”וידבר שלשת אלפים“ מלמד שעל כל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים וג' טעמים. --רד״ק, מלכים א ה:יב It's important to note that we are not claiming that ספר משלי is נבואה, direct communication from הקב״ה. It is רוח הקודש, divinely inspired. It is what ה׳ had told him, הנה נתתי לך לב חכם ונבון. {:he} >צריך שאזכור לך מדרגות הנבואה...אבל המדרגה הראשונה והשנית הם מעלות לנבואה; ולא ימנה מי שהגיע למעלה משתיהם ”נביא“...ואם יקרא בקצת העתים נביא, הוא לקצת כללות, להיותו קרוב לנביאים מאד... > המדרגה הראשונה, תחילת מדרגות הנבואה, שילוה לאיש עזר אלקים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול... > המדרגה השניה היא, שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לְדַבֵּר, וידבר בחכמות או בתשבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אל־היים. וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם. וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ב”רוח הקודש“. ובזה המין מ”רוח הקודש“ חיבר דוד תִּלִּים, וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים... --מורה נבוכים ב:מה So what we have here, Shlomo's real חכמה, is *divinely inspired rules for a divinely inspired life*. Shlomo is teaching us what we call מוסר. >Mussar masters recognized that simply learning about kindness does not make us more kind. Moreover, they understood that our inner drives, wounds and appetites often manifest as the /Yetzer Hara/ (the Evil Inclination), actively preventing us from behaving as we know we should. One Mussar teacher, Rabbi Elya Lopian (1876-1970), described Mussar as “teaching the heart what the mind already understands”. --Greg Marcus, [_What Is Mussar?_](https://www.myjewishlearning.com/article/the-musar-movement/) ---- Learning משלי will be different from learning תהילים. For תהילים we had multiple sources for the life of David and could try to see how each perek fit into his life. We don't have nearly as much material about Shlomo, so we will have to take משלי purely on its own terms as it tries to give each of us לב שמע לשפט...להבין בין טוב לרע.