Shortly after Avraham arrives in the land, he leaves.
י ויהי רעב בארץ; וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ׃ יא ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה; ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃ יב והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת; והרגו אתי ואתך יחיו׃ יג אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃
Many pixels have been darkened over Avraham’s lie about Sara, and about the fact that they apparently did this a lot.
ב ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא; וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה׃…ט ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה; מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי׃ י ויאמר אבימלך אל אברהם; מה ראית כי עשית את הדבר הזה׃ יא ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה; והרגוני על דבר אשתי׃ יב וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי; ותהי לי לאשה׃ יג ויהי כאשר התעו אתי אלקים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי; אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא׃
Ramban holds Avraham accountable for this.
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו.
Sforno (and Abarbanel) says that it wasn’t immoral. It was a realistic plan to stay alive. Like all human beings, the powers that be in כל המקום אשר נבוא שמה would follow the rules, as long as it wasn’t too hard. If some potentate wanted a woman, he would be fine with negotiating with her guardian (father or, in this case, brother) for her. It’s only if the woman was married that he had to kill the husband to get the woman.
למען ייטב לי: למען כשתאמרי שאת אחותי יקוה כל אחד מהם שאשיאך לו ולא יחשוב שום אחד מהם להרגנו אבל ייטיב לי במהר ובמתן כמו שהיה המנהג אז שהיו מפתים את אבי האשה במהר וקרוביה במגדנות כדי שיסכימו לתת אותה לתובע ולזה אמרה תורה מהור ימהרנה אם מאן ימאן אביה כסף ישקול ובין כך חשב לצאת משם.
We see exactly that in the narrative of Dinah and Shechem:
יא ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם; ואשר תאמרו אלי אתן׃ יב הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי; ותנו לי את הנער לאשה׃
And the implications from Avraham’s words to Avimelech is that it usually worked. It was only in these two cases when it failed.
But Rashi throws a monkey wrench into our analysis:
למען ייטב לי בעבורך: יתנו לי מתנות.
למען ייטב לי בעבורך and חיתה נפשי בגללך are two different things. I am OK with doing this למען חיתה נפשי; his life was at risk. But was Avraham so greedy that he would put his wife at risk for מתנות?
יתנו לי מתנות: דקשה לו הא אין שייך כאן הטבה רק שלא יהרגוהו וזהו הצלה ולא הטבה ולכך פי׳ יתנו לי מתנות.
וא״ת דמשמע שאברהם רוצה במתנות והא לקמן (בראשית יד:כג) גבי מלך סדום אמר מחוט ועד שרוך נעל לא אקח אע״פ שמן הדין היה שלו!
The commentators on Rashi offer all sorts of justifications.
At this time, in the time of famine, Avraham is penniless. He needs the money.
עכשיו לא היה לו עושר לכך היה נוטל מתנות…וק״ל.
He was promised riches in his new land, but once in חוץ לארץ he can’t rely on that ברכה.
למען וכו׳ יתנו לי וכו׳: הקשו המפרשים ז״ל דאטו אברהם חשק במתנות?…ולעד״ן דהתירוץ…שהקב״ה הבטיחו לאברהם ”ואברכך“ בממון מיהו זהו דוקא כשיהיה בא״י…אבל הכא שהיה בח״ל ושם ליתא להבטחת הקב״ה והיה מוצא עצמו בידים ריקניות מש״ה אמר יתנו לי מתנות.
Taking things from the goyim is fine.
למען ייטב לי בעבורך: יתנו לי מתנות וכו׳: קשה והלא כתיב (משלי טו:כז) וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה, ואיך היה אוהב שיתנו לו מתנות? י״ל שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות.
Needless to say, I am not happy about any of these.
The Shem MiShmuel refers to Ramban’s idea of מעשה אבות סימן לבנים. This mini-exile in Egypt was the paradigm of Israel’s years of slavery. At the end of that era, the Egyptians gave them מתנות:
לה ובני ישראל עשו כדבר משה; וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת׃ לו וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום; וינצלו את מצרים׃
And Avraham knew that would happen (the ברית בין הבתרים is later in the parsha but according to Rashi’s chronology occurred first):
יג ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃ יד וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי; ואחרי כן יצאו ברכש גדול׃
And so Avraham felt obligated to “pre-enact” all the details:
ובפשיטות י״ל מאחר שנאמר לו צא וכבוש הדרך לפני בניך היה צריך לעשות לפועל דמיוני שיוציא את ישראל ממצרים ברכוש גדול וכמ״ש (תהלים ק״ה) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל.
But that is a very “chassidish” reading; there is no מצווה to make prophecies come true.
So I assumed that contemporary sources would have similar moral concerns about יתנו לי מתנות and would address it. One source, an anonymous shiur mentioned on https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=37044, says that Rashi basically agrees with Sforno above. אמרי נא אחתי את will lead to ייטב לי בעבורך: יתנו לי מתנות and that will lead to חיתה נפשי בגללך.
בזה ראיתי מבארים מה שאברהם מדבר על כסף, ועוד מקדים לדבר על הכסף לפני החיים (“למען ייטב לי בעבורך”, ורק אחר כך ”וחייתה נפשי בגללך“), אלא שתחילה ייתנו לו כסף כדי לרצות אותו שייתן את שרה ועי״ז יינצלו חייו.
Another reading is that we are parsing the pasuk wrong. Avraham asked Sara to say he was her brother and to say that he, her brother, was looking to marry her off for a large bride price. למען ייטב לי בעבורך was part of the con:
ונראה לפרש, כי ”למען ייטב לי בעבורך“ הוא חלק מהאמירה ששם אברהם אבינו בפיה של שרה לומר למצרים. והיינו, שאמר לה ”אמרי נא אחותי את“ והיה אם יפקפקו המצרים בכך, ויאמרו אם לא אשתו את רק אחותו, מדוע הוא מוליכך עמו בכל אשר ילך, על זאת השיבי להם ”למען ייטב לי בעבורך“, כי אני מוליכך עמי כדי להתעשר מהמתנות שיתנו לי בעבורך.
But the explanation I like best comes from a commentator on tora-forum.co.il. Avraham wants to live in peace with his neighbors. Rav Dessler often makes the point that giving willingly to another person generates positive feelings in the giver.
אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך, הוי נושא ונותן בטובתו.
אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כח הנתינה. זה ייראה בשמחתו, שאיננה שלמה בהיותו יחידי, וכן בגעגועין אל החברה אשר מעמקי הנפש יבואו (וזה לך האות, כי הנה עונש בית האסורים—ההפרדה מהחברה—לעונש חמור יחשב). ומה המה הגעגועין הללו? ניצוץ כח הנתינה.
…כללו של דבר, זה אשר יתן האדם לזולתו, לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם חלק לו בחבירו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות שבין אדם לזולתו, אשר נקרא לה בשם ”אהבה“.
ידועים דברי הרב דסלר שהנתינה מעוררת רגשות בלב הנותן ולכן יש לומר שרצה אברהם אבינו שיפתחו בעבורו רגשות בשביל שיוכל להתקיים שם ומימילא וחיתה נפשי בגללך.
Avraham and Sara failed here in Egypt. But I like the image of Avraham and Sara, as part of their evangelism for ethical monotheism, teaching this lesson. We do not love the one from whom we get, but we love the one to whom we give.