Our תפילות are focused on the civilians and חילים fighting in Israel. May our learning be a זכות for them. Over שמיני עצרת I was at Congregation Israel in Springfield, NJ, and saw a new book by Rabbi Moshe Eisemann, [_Depths of Majesty_](https://www.rabbieisemann.com/product/depth-of-majesty/), a collection of essays on the weekly parsha. His essay on בראשית starts with הושענות: {:he .lines} >לְמַעַנְךָ אֱלֹקֵינוּ הוֹשַׁע נָא! לְמַעַנְךָ בּוֹרְאֵנוּ הוֹשַׁע נָא! לְמַעַנְךָ גּוֹאֲלֵנוּ הוֹשַׁע נָא! לְמַעַנְךָ דּוֹרְשֵׁנוּ הוֹשַׁע נָא! --הקדמה להושענות >Please, our G-d, our Creator, our Redeemer, the One who seeks us out--save us for *Your* sake! > What is the meaning of this? What need is there on Hashem's part that impels Him to save us? --Rabbi Moshe Eisemann, [_Depths of Majesty_](https://www.rabbieisemann.com/product/depth-of-majesty/), p. 3 He points out that, in some way, ה׳ *wanted* to create the world. {:he} >שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז; מראהו כלבנון בחור כארזים׃ --שיר השירים ה:טו {:he} ><em>שוקיו עמודי שש...</em>: שוקיו, זה העולם שנשתוקק הקדוש ברוך הוא לבראתו, כמה דתימא (שיר השירים ז:יא): וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ, ומנין שכן הוא אומר? שנאמר (בראשית ב:א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וגו', אין ”ויכלו“ אלא לשון תאוה, שנאמר (תהלים פד:ג): נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וגו'. > <em>עמודי שש</em>: שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים. --במדבר רבה י:א We have no idea what that means, beyond the fact that only human beings have free will and thus can intentionally do what ה׳ wants. And other sources in תנ״ך express what it is that ה׳ wants: {:he .lines} ><b>יג</b> כי בחר ה׳ בציון; אוה למושב לו׃ <b>יד</b> זאת מנוחתי עדי עד; פה אשב כי אותיה׃ --תהילים פרק קלב {:he} ><em>בראשית ברא</em>: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו: בשביל התורה שנקראת (משלי ח:כב) רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב:ג) רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. --רש״י, בראשית א:א ה׳ "wants" to create the world because he "wants" ציון,‎ ישראל and תורה. What does that mean? I would connect that question to Rabbi Shulman's shiur on קין and הבל. {:he} ><b>א</b> והאדם ידע את חוה אשתו; ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה׳׃ <b>ב</b> ותסף ללדת את אחיו את הבל; ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה׃ <b>ג</b> ויהי מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה׳׃ <b> ד</b> והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן; וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו׃ <b>ה</b> ואל קין ואל מנחתו לא שעה; ויחר לקין מאד ויפלו פניו׃ <b>ו</b> ויאמר ה׳ אל קין; למה חרה לך ולמה נפלו פניך׃ <b>ז</b> הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ; ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו׃ --בראשית פרק ד What is ה׳ telling קין:‎ הלוא אם תיטיב שאת? {:he} >יש אומרים שפסוק זה [בראשית ד:ז] הוא הקשה ביותר בכל ספר בראשית. --נחמה ליבוביץ, פרשת בראשית תש"ב Rashi says it's obvious: just read the translation. {:he} ><em>הלא אם תיטיב</em>: כתרגומו פרושו. --רש״י, בראשית ד:ז {:he} >הֲלָא אִם תּוֹטִיב עוֹבָדָךְ יִשְׁתְּבֵק לָךְ וְאִם לָא תּוֹטִיב עוֹבָדָךְ לְיוֹם דִּינָא חֶטְאָךְ נְטִיר דִיעֲתִיד לְאִתְפָּרְעָא מִנָּךְ אִם לָא תְתוּב וְאִם תְּתוּב יִשְׁתְּבֵק לָךְ׃ --תרגום אונקלוס, בראשית ד:ז תיטיב is an intransitive verb: "if you improve [yourself]", then you will be forgiven: שאת is a noun, "carrying", either the sin or the sinner. {:he} >ויאמר קין אל ה׳; גדול עוני מנשא׃ --בראשית ד:יג {:he} >סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך; וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃ --במדבר יד:יט Ibn Ezra agrees about the תיטיב, but says the "carrying" means "lifting", as opposed to קין's "fallen" face: "If you do better, then you will feel better". {:he} >והנכון בעיני, שאת פנים, כי כתוב בתחילה "ויפלו פניו", וזה דרך בושה, כטעם (שמואל ב ב:כב) וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי. וטעמו אם עשית טוב, תשא פניך. --אבן עזרא, בראשית ד:ז But that's not what the טעמים imply. {:he} >הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ; ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו׃ --בראשית ד:ז תֵּיטִיב is apparently a transitive verb, with the object שְׂאֵת. Chizkuni reads הלוא אם תיטיב שאת as an aposiopesis. שאת means "stuff", "things that are carried": {:he} >ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃ --בראשית מט:ג And in this case, refers to the quality of קין's sacrifice. {:he} ><em>הלוא אם תיטיב שאת</em>: לשון דורון כמו (בראשית מג:לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו. כלומר, אם תיטיב הדורון שתחזור ותביא דורון אחר, מתקבל מוטב. ואם לא תיטיב הדורון, לפתח חטאת רבץ...ופסוק זה מקצרי לשון הוא כמו (בראשית ד:טו) לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן; (שמואל ב ה:ח) כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר. --חזקוני, בראשית ד:ז Malbim agrees that שאת refers to the quality of the sacrifice, but ה׳ is telling קין the exact opposite of what Chizkuni is saying: *ה׳ doesn't care about how impressive your קרבן is*. {:he} ><b>כב</b> ויאמר שמואל החפץ לה׳ בעלות וזבחים כשמע בקול ה׳; הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים׃ <b>כג</b> כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר; יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך׃ --שמואל א פרק טו {:he} ><em>הלא</em>: גילה לו שאין חפץ לה' במנחה רק הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב. ועקר הוא שתיטיב מעשיך, לא הטבת המשאת והמנחה. מה שתיטיב את המשאת לא ירצה בעיניו, כי בין אם תיטיב שאת (ר"ל המשאת והמנחה) ובין אם לא תיטיב את המשאת, אין בזה שום מעלה אחר שלפתח חטאת רובץ, מה יתרון במשאת אם בעת תפתח הפתח להביא המנחה רובץ החטאת לקטרג עליך, כבר אמרו (זבחים ז,ב) ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו; לא כן אם המקטרג עומד בפתח לפני הבאת המנחה. --מלבי"ם, בראשית ד:ז {:he} >ואמר רבא: עולה דורון היא. היכי דמי? אי דליכא תשובה (משלי כא:כז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. ואי דאיכא תשובה, התניא: עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו. אלא ש"מ דורון הוא. > תניא נמי הכי: א"ר שמעון: חטאת למה באה...לפני עולה? לפרקליט שנכנס. [ריצה פרקליט, נכנס] דורון אחריו. --זבחים ז,ב קין looked at קרבנות as a kind of theurgy, a way of bribing ה׳ (presumably because he was a farmer, faced with Adam's curse of (בראשית ג:יז)‎ ארורה האדמה בעבורך). The key to הבל's sacrifice was that it was מבכרות צאנו, from *his* flock. קין just brought מפרי האדמה. There was no sense that he was offering anything, no expression that קין wanted to become closer to הקב״ה. And that is the only thing ה׳ wants from His creation: הנה שמע מזבח טוב. >As we have said repeatedly, Hashem is absolutely omnipotent. There is, however, one thing He lacks on His own: the loyalty of servants. This is something that is by its very definition impossible without /Klal Yisrael/. Hashem can create anything and everything, but if He had fashioned us with natural, inborn loyalty, that loyalty would mean nothing! --Rabbi Moshe Eisemann, [_Depths of Majesty_](https://www.rabbieisemann.com/product/depth-of-majesty/), p. 9 And that, Rabbi Eisemann says, is why we can say לְמַעַנְךָ...הוֹשַׁע נָא. We, ישראל, with ציון and תורה, can give You what You want. לְמַעַנְךָ אֱלֹקֵינוּ הוֹשַׁע נָא!