Today we’re going to talk about names.
The impartial Law enrolled a name For my especial use; My rights in it would rest the same Whether I puffed it into fame Or drowned it in abuse…
Yet, understand, I am not he Either in mind or limb; My name will take less thought for me, In worlds of men I cannot see, Than ever I for him.
תני: שלשה שמות נקראו לאדם הזה: אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקראו לו אחרים, ואחד שקרוי לו בספר תולדות ברייתו.
Specifically, the name Jessica.
Jessica is a feminine given name of Hebrew origin, derived from the biblical name Yiskah (or Iscah), which appears in the Book of Genesis as the daughter of Haran and means “to behold,” “foresight”…
The name was first popularized in its modern form by William Shakespeare, who coined “Jessica” for the character of Shylock’s daughter in his 1596 play The Merchant of Venice, likely adapting the medieval English spelling “Jesca” from the Wycliffe Bible’s rendering of Iscah…
Its popularity surged in the United States starting in the 1960s and 1970s… and it reached the pinnacle of fame by becoming the top-ranked girl’s name from 1985 to 1990 and remaining in the top two through 1997.
Shakespeare certainly knew his Bible (there’s a whole Wikipedia page on Biblical allusions in Shakespeare, and he was active when the King James Bible was being written from 1604 to 1611. There is a theory (a wrong theory, but a fun one) that he was one of the poets involved in crafting the prosody of the King James translation. One “proof” is that Shakespeare was 46 years old in 1611, and the 46th word of Psalm 46 (in the KJV) is “shake”, and the 46th word from the end is “spear”.
So where in the Book of Genesis is Jessica? It’s the end of this week’s parsha.
כו ויחי תרח שבעים שנה; ויולד את אברם את נחור ואת הרן׃ כז ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן; והרן הוליד את לוט׃ כח וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃ כט ויקח אברם ונחור להם נשים; שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה׃ ל ותהי שרי עקרה; אין לה ולד׃
And the question begs to be asked: why mention יסכה? Rashi answers, from the gemara:
יסכה: זו שרה…
ואמר רבי יצחק: ”יסכה“ זו שרה.
And Targum pseudo-Jonathan (I feel smart when I say that) reads it directly into the text:
וּנְסִיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁין שׁוּם אִתַּת אַבְרָם שָרַי וְשׁוּם אִתַּת נָחוֹר מִלְכָּה בְּרַת הָרָן אֲבוֹי דְמִלְכָּא וַאֲבוֹי דְיִסְכָּה הִיא שָרַי׃
He seems to be parsing the text (which, after all, does not have punctuation) as though it read הרן אבי מלכה ואבי יסכה ותהי שרי. יסכה was her maiden name, as it were, and שרי (literally, “my mistress”, or Mrs.) was her married name.
That’s all very nice. But there is a problem.
טו ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי; כי שרה שמה׃ טז וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃ יז ויפל אברהם על פניו ויצחק; ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד׃
Avram is 10 years older than Sarai. And her father is younger than Avraham.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן: ואברהם גדול מנחור שנה, ונחור גדול מהרן שנה. נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן. וכתיב: וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים וגו׳. ואמר רבי יצחק: ”יסכה“ זו שרה…כמה קשיש אברהם משרה? עשר שנין. וקשיש מאבוה תרתין שנין. אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולדה.
The gemara rescues the פשט by telling us that our interpretation of ויולד את אברם את נחור ואת הרן is wrong:
ממאי? דלמא אברהם זוטא דאחוה הוה, ודרך חכמתן קא חשיב להו. תדע דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן, וכתיב (בראשית ה:לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה. נמצא שם גדול מיפת שתי שנים. וכתיב (בראשית ז:ו): וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ. וכתיב (בראשית יא:י): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל. בן מאה שנה? בר מאה ותרתין שנין הוה! אלא, דרך חכמתן קא חשיב להו. הכא נמי, דרך חכמתן קא חשיב להו.
So we could read יסכה זו שרה as פשט; Ibn Ezra shrugs his exegetical shoulders.
וקדמונינו ז״ל אמרו שיסכה היא שרה, ואם קבלה נקבל.
But Rashi doesn’t deal with that at all. He wants to look at the name Jessica aggadically. It teaches us something about Sarah.
יסכה: זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקדש ושהכל סוכין ביפיה; ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה.
The first two explanations are from the gemara; as far as I can tell, the ועוד explanation is original to Rashi. What he is doing here is foreshadowing the next פרשיות. We know that שרי is not the star of the narrative; אברם is. So we will have to play close attention to her appearances in the narrative. Rashi is telling us that she will have three important roles. סוכה ברוח הקדש, הכל סוכין ביפיה and נסיכות.
Let’s look at those roles. We will see her as סוכה ברוח הקדש:
ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה; כי ביצחק יקרא לך זרע׃
שמע בקולה: למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
And we see her as a captivating beauty, הכל סוכין ביפיה, in next week’s parsha:
יא ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה; ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃…יד ויהי כבוא אברם מצרימה; ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד׃ טו ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה; ותקח האשה בית פרעה׃
But it’s the יסכה לשון נסיכות, Jessica as “the one who would be princess”, that is Rashi’s innovation and is worth emphasizing. It morphs into her final name, “Princess”.
ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי; כי שרה שמה׃
לא תקרא את שמה שרי: דמשמע שָׂרַי, לי ולא לאחרים. כי שָׂרָה סתם שמה, שתהא שרה על כל.
We are not talking about a princess in silk gowns and glittery tiaras.
We are talking about royalty and authority. Jessica as Sarah was Avraham’s partner, that made his mission possible.
While Avraham represented chesed, Sarah signified din. We see this with the story of Yishamel. Avraham was reluctant to send him away, while Sarah insisted that he leave.
אותה הוכחת: פירש רש״י, ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים. ויש לפרש על פי מה שפירשו המפרשים על פסוק (בראשית ב:יח) אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, שאם האשה היא מתנגדת בטבעה לטבעו של הבעל על ידי זה היא עזרהו, כי לא טוב אם שניהם הם ותרנים ופותרנים. והנה אברהם שהיה במדת החסד, היתה שרה עיניה צרה באורחים, יצחק שהיה במדת הדין פחד יצחק, טוב מאד שתהיה אשתו במדת החסד גומלת חסדים טובים, ולכך אמר לעבדך ליצחק.
Rashi is letting us know that her personality, her authority was there before she married Avram, and together, they could bring the message of ethical monotheism to the world.