>There are no stupid questions, just stupid people. --[South Park](https://giphy.com/clips/southpark-season-1-episode-8-south-park-N1t457Sq7z9DcfSvF8) {:he} >כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. --הגדה של פסח, מגיד {:style=width:90%} --From the (Szyk Haggadah](https://www.szyk.com/szyk-haggadah/) The Torah has four places where it tells us to tell our children about יציאת מצרים. {:he} ><b>כו</b> והיה כי יאמרו אליכם בניכם; מה העבדה הזאת לכם׃ <b>כז</b> ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל; ויקד העם וישתחוו׃ --שמות פרק יב {:he} >והגדת לבנך ביום ההוא לאמר; בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים׃ --שמות יג:ח {:he} >והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת; ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים מבית עבדים׃ --שמות יג:יד {:he} ><b>כ</b> כי ישאלך בנך מחר לאמר; מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלקינו אתכם׃ <b>כא</b> ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים; ויציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה׃ <b>כב</b> ויתן ה׳ אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו׃ --דברים פרק ו And, of course, that is the origin of the "Four Sons". The earliest mention of these sons is in the Mechilta (2nd century CE): {:he} >נמצאת אומר, ארבעה בנים הם: אחד חכם, אחד טפש, אחד רשע, אחד שאינו יודע לשאל. > חכם מה הוא אומר? מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֱלֹקֵינוּ אותנו? אף אתה פתח לו בהלכות הפסח, אמר לו: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומון. > טפש? "לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. > רשע אומר: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, אף את, הוציאו מן הכלל, אמר לו: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי; לי, ולא לך! אלו היית שם, לא היית נגאל. > ושאינו יודע לשאל, את פתח לו. שנאמר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. --מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא יח:כד And there is a version in the Yerushalmi, about a century later: {:he} >תני רבי חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאל. > בן חכם מהו אומר? מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֱלֹקֵינוּ אותנו? אף אתה אמור לו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. > בן רשע מהו אומר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו:בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי; לי עשה, לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. > טיפש מהו אומר? מַה זֹּאת? אף את למדו הילכות הפסח, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקימון. מהו אפיקימון? שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. > בן שאינו יודע לשאל את פתח לו תחילה. --ירושלמי פסחים י:ד The Yerushalmi changes the answers around, but I'm not going to go into that, because our Haggadah is very close to the Mechilta with one obvious change: {:he} >חכם, מה הוא אומר? מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם? ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. > רשע, מה הוא אומר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם? לכם, ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעקר. ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לי, ולא לו. אלו היה שם, לא היה נגאל. > תם, מה הוא אומר? מַה זּאֹת? ואמרת אליו בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. > ושאינו יודע לשאול, את פתח לו, שנאמר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. --הגדה של פסח, מגיד The טפש becomes a תם. And that's important. טפש, stupid, is not a word in תנ״ך; it's in the gemara but it comes from Hebrew meaning "thick, covered with fat". {:he} >טפש כחלב לבם; אני תורתך שעשעתי׃ --תהילים קיט:ע But תם means "perfect", unblemished. It's a *good* thing. {:he} >אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו; את האלקים התהלך נח׃ --בראשית ו:ט {:he} >ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים; וירא ה׳ אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃ --בראשית יז:א {:he} >ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃ --בראשית כה:כז The text of the Haggadah that we use is likely Gaonic, and I have to assume that the change was intentional. >The Haggadah's sources extend back to Mount Sinai but the first written version was probably composed fourteen to sixteen centuries ago. This commentary argues that the Haggadah we use today was arranged and composed by **Rav Achai Gaon** ז״ל, author of the /She'ilotot/, who lived in the 8th century CE, first in Babylonia and later in Northern Israel. We know Rav Achai wrote our Haggadah because he signed his name in it at least twice. --Dr. Yosef Bloom, [_The Revealed Haggadah_](https://www.pesachhaggadah.org/books), p. 1 It is often noted that the answer that the בעל הגדה gives for the רשע is *not* the one given in the Torah. The Torah says, והיה כי יאמרו אליכם בניכם; מה העבדה הזאת לכם, and the response given is ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים. The בעל הגדה says you should say the same answer given to the שאינו יודע לשאול, though with a different emphasis, בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים. A common answer is that the Torah's description is not of a dialog; the בן *says*, יאמרו,‎ מה העבדה הזאת לכם. He isn't asking; he's making a snide comment. And you aren't answering: it's not ואמרתם אליו or ואמרתם לבנך like with the other sons. זבח פסח הוא לה׳ is what you say to yourself to maintain your faith in the face of his cynicism. So what does the בעל הגדה mean? He says ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו.‎ אף means "also": say what the Torah says, but realize that this בן רשע is still בנך and והגדת לבנך ביום ההוא לאמר still applies. If he hears בעבור זה עשה ה׳ לי as לי, ולא לו that is his choice. At least he is present at the seder table. So what does that mean about the חכם? He asks, מה העדת והחקים והמשפטים, and the Torah says to answer him, עבדים היינו לפרעה במצרים. *Tell him the story*. The בעל הגדה assumes you know this, and says ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. The kid really wants to learn הלכה, so teach him every law all the way to the last mishna is מסכת פסחים. {:he} >ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ישנו מקצתן, יאכלו. כלן, לא יאכלו. רבי יוסי אומר, נתנמנמו, יאכלו. נרדמו, לא יאכלו... --משנה פסחים י:ח But that's only the ואף. You still need to give the answer in the Torah: ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים; ויציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה. ויתן ה׳ אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. The important thing is הגדת לבנך: tell the story, relive the story. This isn't the night for /pilpul/ and deep halachic analysis. The בעל הגדה is making this point because there are two models for the seder. There's one in the Tosefta: {:he} >וחייב אדם לעסוק בהילכות הפסח אפילו בינו לבין עצמו בינו לבין ביתו בינו לבין תלמידו. > מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בביתו של בייתוס בן זונון בלוד, *והיו עסוקין בהילכות הפסח* כל אותו הלילה, עד קרות הגבר. הגביהו מלפניהם ונוערו והלכו להם לבית המדרש. --תוספתא פסחים י:ח But that's not the one that the בעל הגדה brings. {:he} >מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסבין בבני־ברק, *והיו מספרים ביציאת מצרים* כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. --הגדה של פסח, מגיד The halacha is that both models are acceptable: {:he} >חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקב״ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה. --שולחן ערוך, אורח חיים תפב:ב And the implication of the order is that הלכות הפסח is more important. >And how will the taste of Pesach remain? By learning the /halachos/ of Pesach until you fall asleep. (Of course, the option exists as well for you to speak about the /nissim/ and /nifla'os/ Hakadosh Baruch Hu performed on our behalf, but that is only if you are not holding by learning. In that case, you can fulfill the /mitzvah/ by recounting the story. --Rabbi Moshe Eisemann, [_Depths of Majesty_](https://www.rabbieisemann.com/product/depth-of-majesty/), p. 225 But the Haggadah that we use begs to differ. {:he} >ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים כלנו יודעים את התורה *מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים*. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח. --הגדה של פסח, מגיד And so the child who asks a simple question and looks, not for analysis, but for a story, is in fact perfect. מה זאת is not a stupid question, and the asker is not a stupid person. The תם is the hero of our seder. >I like to ask the people around the seder table which of the four sons they would like to be. Predictably, almost everyone would like to be the /ben chacham/. Personally, however, I have a soft spot for the /ben tam/. If I could be anyone, I would like to be him... > While I sit here trying to be a /chacham/ and ask questions, prodding here and poking there in an attempt to make sense of the details of Pesach, the Torah wraps with arm around my shoulders and says, "Don't be such an {:yi}/oiber-chacham/! The main thing is בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים... --Rabbi Moshe Eisemann, [_Depths of Majesty_](https://www.rabbieisemann.com/product/depth-of-majesty/), pp. 221-222 {:he} >ואופן סיפור יציאת מצרים, ביאר הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז ס"ק יז) שצריך להיות באופן שיבינו וירגישו ויתפעלו ממה שעשה ה' לנו במצרים, ולהודות לה' על כל זה, וכל שאר הפלפולים הדרשות והקושיות אין ענינם לסיפור יציאת מצרים, ואין מקומם בזמן זה של קריאת ההגדה. --משנה ברורה דרשו, אורח חיים תפ״ב, הערה 79 Jews love to overthink things. But on this one night, we need to just be in the moment and live the story. {:he} >תמים תהיה עם ה׳ אלקיך׃ --דברים יח:יג Be the תם.