<figure><h2>The Curious Incident of the Dog in the Night-Time: The Missing Day at Ma'amad Har Sinai</h2></figure> >[Gregory, Scotland Yard detective:] "Is there any other point to which you would wish to draw my attention?" > [Sherlock Holmes:] "To the curious incident of the dog in the night-time." > "The dog did nothing in the night-time." > "That was the curious incident," remarked Sherlock Holmes. --Arthur Conan Doyle, [_Silver Blaze_](https://www.gutenberg.org/files/834/834-h/834-h.htm#chap01) That (spoiler alert!) is the key to solving the mystery: the dog didn't bark. It is very hard to notice something that is not there. {:he .lines} ><b>א</b> *בחדש השלישי* לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני׃ <b>ב</b> ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר; ויחן שם ישראל נגד ההר׃ <b>ג</b> *ומשה עלה* אל האלקים; ויקרא אליו ה׳ מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל׃ <b>ד</b> אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים; ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי׃ <b>ה</b> ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ׃ <b>ו</b> ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל׃ <b>ז</b> *ויבא משה* ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה׳׃ <b>ח</b> ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה׳ *נעשה*; *וישב משה* את דברי העם אל ה׳׃ <b>ט</b> ויאמר ה׳ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם; *ויגד משה* את דברי העם אל ה׳׃ <b>י</b> ויאמר ה׳ אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר; וכבסו שמלתם׃ <b>יא</b> והיו נכנים ליום השלישי; כי ביום השלשי ירד ה׳ לעיני כל העם על הר סיני׃ <b>יב</b> והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו; כל הנגע בהר מות יומת׃ <b>יג</b> לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה; במשך היבל המה יעלו בהר׃ <b>יד</b> וירד משה מן ההר אל העם; ויקדש את העם ויכבסו שמלתם׃ <b>טו</b> ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים; אל תגשו אל אשה׃ <b>טז</b> ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד; ויחרד כל העם אשר במחנה׃ <b>יז</b> ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה; ויתיצבו בתחתית ההר׃ <b>יח</b> והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה׳ באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד׃ <b>יט</b> ויהי קול השפר הולך וחזק מאד; משה ידבר והאלקים יעננו בקול׃ <b>כ</b> וירד ה׳ על הר סיני אל ראש ההר; ויקרא ה׳ למשה אל ראש ההר *ויעל משה*׃ <b>כא</b> ויאמר ה׳ אל משה רד העד בעם; פן יהרסו אל ה׳ לראות ונפל ממנו רב׃ <b>כב</b> וגם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו; פן יפרץ בהם ה׳׃ <b>כג</b> ויאמר משה אל ה׳ לא יוכל העם לעלת אל הר סיני; כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו׃ <b>כד</b> ויאמר אליו ה׳ לך רד ועלית אתה ואהרן עמך; והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל ה׳ פן יפרץ בם׃ <b>כה</b> וירד משה אל העם; ויאמר אלהם׃ --שמות פרק יט And then we have the עשרת הדברות. {:he} >רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: בְּחַד בְּשַׁבָּא אִיקְּבַע יַרְחָא, וּבְחַד בְּשַׁבָּא לָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא; בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אֲמַר לְהוּ: ”וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים“. --שבת פו,ב {:he} ><em>ומשה עלה</em>: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ. --רש"י, שמות יט:ג {:he} ><em>וישב משה את דברי העם וגו'</em>: בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, שֶׁהֲרֵי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה; וְכִי צָרִיךְ הָיָה מֹשֶׁה לְהָשִׁיב? אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר הוֹאִיל וְיוֹדֵעַ מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי אֵינִי צָרִיךְ לְהָשִׁיב. --רש"י, שמות יט:ח {:he} ><em>ויגד משה את דברי וגו'</em>: בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, שֶׁהוּא רְבִיעִי לַחֹדֶשׁ. > <em>את דברי העם וגו'</em>: תְּשׁוּבָה עַל דָּבָר זֶה; שָׁמַעְתִּי מֵהֶם שֶׁרְצוֹנָם לִשְׁמֹעַ מִמְּךָ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שָׁלִיחַ לַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַמֶּלֶךְ, רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת אֶת מַלְכֵּנוּ. --רש"י, שמות יט:ט [They want to experience the numinous] [one does not simply walk into מעמד הר סיני] What's missing? The most dramatic part of קבלת התורה--‎בני ישראל all say נעשה ונשמע! For that, we have to jump ahead to the end of the next parsha, after the עשרת הדברות, and after all the follow-up laws of פרשת משפטים. {:he .lines style=page-break-before:always} ><b>א</b> *ואל משה אמר* עלה אל ה׳ אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל; והשתחויתם מרחק׃ <b>ב</b> ונגש משה לבדו אל ה׳ והם לא יגשו; והעם לא יעלו עמו׃ <b>ג</b> *ויבא משה* ויספר לעם את כל דברי ה׳ ואת כל המשפטים; ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה׳ *נעשה*׃ <b>ד</b> ויכתב משה את כל דברי ה׳ *וישכם בבקר* ויבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל׃ <b>ה</b> וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת; ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים׃... <b>ז</b> ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם; ויאמרו כל אשר דבר ה׳ *נעשה ונשמע*׃... --שמות פרק כד {:he} ><em>ואל משה אמר</em>: פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּד' בְּסִיוָן נֶאֱמְרָה לוֹ עֲלֵה. --רש״י, שמות כד:א {:he} ><em>ויבא משה ויספר לעם</em>: בּוֹ בַיּוֹם. --רש״י, שמות כד:ג {:he} ><em>וישכם בבקר</em>: בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן. --רש״י, שמות כד:ד {:he} ><b>ט</b> ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל׃ <b>י</b> ויראו את אלקי ישראל; ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר׃ <b>יא</b> ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו; ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו׃ --שמות פרק כד That's a wild image: ויראו את אלקי ישראל! Sounds very deep. We know the quote from Ben Sira: {:he} >במה שהורשית התבונן; אין לך עסק בנסתרות. --חגיגה יג,א So we're not going go kaballistic; at least not much. But we can think about metaphors.  --The Order of the Stick, [_Two Villages_](http://www.giantitp.com/comics/oots1262.html) To think about this sapphire brick under the feet of G-d, we have to look at a very similar metaphor in this morning's haftorah, the מעשה מרכבה. You'll hear a lot more about it tomorrow afternoon, but to quote briefly: {:he .lines style=page-break-before:always} ><b>א</b> ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר; נפתחו השמים ואראה מראות אלקים׃... <b>כב</b> ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה׃... <b>כו</b> וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא; ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׃ <b>כז</b> וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה; וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב׃ <b>כח</b> כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳; ואראה ואפל על פני ואשמע קול מדבר׃ --יחזקאל פרק א Same "seeing" G-d, same sapphire, but a little different--in שמות the sapphire is a brick, לבנת הספיר, rather than a stone, אבן ספיר. And in שמות they don't see the כסא, but תחת רגליו. The Malbim tries to understand this sapphire (note that sapphires can be any color (technically not red, because then it's called a ruby) or transparent. It is כעצם השמים לטהר, "pure as the sky", and a הנגה that is כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם. Malbim says it is a *prism*: {:he} >וראה את הכסא כמראה אבן ספיר שהוא מוכן לקבל כל המראות...וחזה השפע היורדת מהאלקות אשר באצילות העליון בשבעה גווני הקשת כמה שכתוב ”כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וגו'“, ונקרא אבן ספיר על שם...שמושך הכח מהספירות שלמעלה. --מלבי"ם, שמות כד:י He's getting a little kabbalistic here. The idea is that ה׳ is infinite and unknowable but manifests in the world in perceptible ways. We can see the created world, we experience joy and tragedy and understand them all as gifts of G-d. These various ways that we experience the presence of G-d are called the ספירות, which I will leave untranslated, but we know what they are: חסד,‎ גבורה,‎ תפארת,‎ נצח,‎ הוד,‎ יסוד,‎ מלכות. These categories help us think about theological concepts; ה׳ doesn't have "parts"--ה׳ אחד. This is "word picture, for making understanding". The image is of ה׳'s manifestation in the world, the שפע אלוקית, is a pure Divine "light", and we see it as a spectrum of colors. The כסא הכסוד represents the prism that refracts the white light into The Malbim says there are two parts of this prism: כסא and תחת רגליו. {:he} ><em>כמעשה לבנת הספיר</em>: והוא עצמו מה שראה יחזקאל ”כמראה אבן ספיר דמות כסא“, רק שיחזקאל ראה כמראה אבן והם ראו כמעשה לבנת, שיש הבדל בין אבן ובין לְבֵנָה, שהאבן מתהוה בטבע לא על ידי מעשה בני אדם, והלבנה עשויה על ידי בני אדם רומסים בחומר...בעת שראו הזקנים את המרכבה, אז היתה ההנהגה בדרך הנסיי שופעת מעולם הכסא לפי מעשה הדור וצדקתם, לכן ראו לבנת הספיר שהלבנה נעשה ע"י בני אדם. --מלבי"ם, שמות כד:י G-d manifests in the world in two ways, in the created universe, and in the social world that we create by our actions. Human beings create the ספיר by which the Divine light is refracted in the world. That's what it means when Yeshaya says that the earth is G-d's footstool: {:he} >כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדם רגלי; אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי׃ --ישעיהו סו:א {:he} >השמים שמים לה׳; והארץ נתן לבני אדם׃ --תהילים קטו:טז That is how the Malbim sees this image of מעשה מרכבה. G-d's presence in the world depends on our actions. So the declaration of נעשה ונשמע, the acceptance of the ברית, the vision that symbolizes our role in creation, all of that are put in an appendix to the story of מעמד הר סיני. Why? I think Abarbanel hints at the answer. {:he} >והנה צוה יתברך בעליה הזאת לשתי סבות. הא' כדי שיעלו ראשי העם ושוטריו לתת שבח והודאה לפניו יתברך...והתכלית השני הוא שבעבור שהיה אפשר קרוב בשליחות המלאך שיטעו ישראל באלהותו ויעבדוהו...לכן רצה יתברך שיעלו ראשי העם עם משה אל ההר כדי ששם יזכו למדרגת הנבואה ויראו את אלקי ישראל וישיגו שאינו המלאך המנהיג אותם אבל הוא אלקי האלהים. --אברבנאל, שמות כד:א {:he} ><em>[וישלח] מלאך [ויצאנו ממצרים]</em>: זֶה מֹשֶׁה, מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים קְרוּאִים מַלְאָכִים. --רש"י, במדבר כ:טז This part of the story isn't thematically part of מעמד הר סיני, the special effects and fireworks. It is the story of what comes afterward. This is the introduction to ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר; ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, to remind us that Moshe may have been special, but he is as human as the rest of us, and we all have the mission of building the metaphoric bricks that comprise the empbodiment of the ה׳'s footstool, the metaphoric בית המקדש. As Rav Soloveitchik puts it, >[T]he Torah's main objective is the translation of the numinous into the kerygmatic... --<a href="http://www.amazon.com/dp/0881257710">Rabbi Joseph B. Soloveitchik, <cite>Worship of the Heart</cite></a>, p. 85 This missing day isn't in an appendix to the story of מעמד הר סיני; it's the introduction to the sequel: our role in תיקון עולם במלכות שד־י. חג שמח.