בס״ד

Kavanot: פרשת תולדות תשפ״ז

Thoughts on Tanach and the Davening

{:style=color:red}
🚧🏗️  Page Still Under Construction

{:he}
>ויגדלו  הנערים  ויהי עשו איש ידע ציד  איש שדה; ויעקב איש תם  ישב אהלים׃
--בראשית פרק כה:כז

{:he}
>Esav was a man outstanding in his field, but Yaakov was intense.
--Dad translation

{:he}
><b>כח</b> וְיִתֶּן לך  האלקים  מטל השמים  ומשמני הארץ ורב דגן  ותירש׃  <b>כט</b> יעבדוך עמים  וישתחו וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך  וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור  ומברכיך ברוך׃
--בראשית פרק כז

{:he}
>וְיִתֶּן לך את ברכת אברהם  לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך  אשר נתן אלקים לאברהם׃
--בראשית כח:ד 

{:he}
><em> ועשה לי מטעמים</em>: רצה במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב, ובזה תחול עליו הברכה. כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של עשו, מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו. ולכן כשברך יעקב אחר כך, שידע בו שהוא ראוי לברכה, לא שאל מטעמים ולא בקש דבר וברכו תיכף, באמרו (בראשית כח:ג)‎ וקל שד־י יברך אתך.
--ספורנו, בראשית כז:ד

{:he}
><em>הוה גביר לאחיך</em>: כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בעניני גשמיות והבלי הנפסדים…ומפני שידע שארץ ישראל היתה ראויה ליעקב בלבד. לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו, לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.
--ספורנו, בראשית כז:כט 

{:he}
>גם נראה שבוודאי היה ברכת יצחק לעשו באופן שהיה עשו מרוחק מהקדושה שעכ״ז יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה. וברכה זו נטל יעקב והוא לדורות לזרעו שגם שאנחנו רחוקים נוכל למצוא נקודה הקדושה כנ״ל. וז״ש [(בראשית כז:לו) וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי] משמע שהיה באמת שייכות לעשו יותר מליעקב רק שיעקב נטלו לדורות לזרעו.
--שפת אמת, תולדות תרל״ב

{:he}
>כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, אמר לו יעקב לעשו: אחי, שני עולמות לפנינו, העולם הזה ועולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן, לישא אשה ולהוליד בנים ובנות; אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו. רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא? שנאמר (בראשית כה:לא): מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים, שנאמר (בראשית כה:לב): הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת. אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה, ויעקב נטל חלקו העולם הבא. 
--ילקוט שמעוני, בראשית כה:לא

{:.TODO}
partnership; esav gets the money and political leadership; yaakov get the family mission of spreading ethical monotheism.

{:.TODO}
But I'm going to look at a grammatical nicety: both start with וְיִתֶּן

The וו at the start doesn’t bother us, since we are used to the וו ההיפוך in Biblical Hebrew, as in the previous pasuk: וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר. It doesn’t mean “and”; it just indicates the past tense. But that’s not what’s going on here. The וו ההיפוך has a פתח under it: וַ. This pasuk starts with וְיִתֶּן, meaning not “He gave”; that would be וַיִתֶּן. This means “And He will give”. This is the beginning of the blessing. Why start with “and”?

{:.TODO}
Not a problem with Yaakov's ברכה: it means "and"; an additional blessing to the one in the previous pasuk:

{:he}
><b>א</b> ויקרא יצחק אל יעקב  ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו  לא תקח אשה מבנות כנען׃  <b>ב</b> קום לך פדנה ארם  ביתה בתואל אבי אמך; וקח לך משם אשה  מבנות לבן אחי אמך׃ <b> ג</b> וא־ל ש־די יברך אתך  ויפרך וירבך; והיית  לקהל עמים׃ <b>ד</b> וְיִתֶּן לך את ברכת אברהם  לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך  אשר נתן אלקים לאברהם׃
--בראשית פרק כח

{:.TODO}
but Esav's?

{:he}
><b>כו</b> ויאמר אליו  יצחק אביו;  גשה נא ושקה לי  בני׃  <b>כז</b> ויגש  וישק לו  וירח את ריח בגדיו  ויברכהו; ויאמר  ראה ריח בני  כריח שדה  אשר ברכו ה׳׃ <b>כח</b> וְיִתֶּן לך  האלקים  מטל השמים  ומשמני הארץ ורב דגן  ותירש׃
--בראשית פרק כז

{:.TODO}
previous pasuk isn't a ברכה; it's a description. why "and He will give you"? Not so difficult

{:he}
><em>ויתן לך</em>: ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון: ראה ריח בני שנתן לו הקב"ה כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו'.
--רש״י, בראשית כז:כח

{:.TODO}
You are an איש שדה; your שדה is a שדה  אשר ברכו ה׳; may ה׳ continue to bless you.

But that's Rashi's *second* interpretation. His first is midrashic, taking the וו as an indication of repetitive action:

{:he}
><em>ויתן לך</em>: יתן ויחזר ויתן.
--רש״י, בראשית כז:כח

{:.TODO}
unpack that based on a sicha by Rav Amital.

{:he}
>ר' בונים מפשיסחא שאל על הפסוק (בראשית ג:יד) [וַיֹּאמֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָש]...עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: מה קללה היא זו, הרי כך מזונו מזומן לו תמיד ואינו צריך לחפשו? אלא שמזונו מזומן לפניו בדרך קבע וממילא אין הוא נזקק לחסדו של הקב"ה ואינו צריך להתפלל לפניו.
--הרב יהודה עמיטל, [_תולדות | ויתן לך א־לוהים_](https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-toldot/toldot-and-may-god-give-you-dew-heavens)

{:.TODO}
relationship. What kind of punishment is this? Dust may not taste good but it is omnipresent; ה׳ is telling the snake that it will never go hungry, never have to look for food.
But having that lack forces us to look to ה׳, to daven, to establish a relationship with הקב״ה that we would not have if everything was easy. Giving your kids a credit card and never talking to them does not make for a healthy parent-child relationship. Telling the snake, “Go eat anything; I don’t want to hear from you” was in truth a terrible punishment.

{:he}
><b>י</b> כי הארץ  אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא  אשר יצאתם משם;  אשר תזרע את זרעך  והשקית ברגלך כגן הירק׃  <b>יא</b> והארץ  אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים  ובקעת; למטר השמים  תשתה מים׃  <b>יב</b> ארץ  אשר ה׳ אלקך דרש אתה;  תמיד  עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה  ועד אחרית שנה׃
--דברים פרק יא

{:.TODO}
the nature of ארץ ישראל forces us to acknowlege our dependence on ה׳. That's true of the rest of the world. Yitzchak's blessing to Esav was not just the fat of the land, but that he be able to feel that fat as a gift from ה׳.

{:he}
><em>ויתן ויחזור ויתן</em>: הקב"ה נותן כל פעם מחדש. כל שנה נתפלל אליו והוא יתן לנו שוב את צרכינו.
--הרב יהודה עמיטל, [_תולדות | ויתן לך א־לוהים_](https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-toldot/toldot-and-may-god-give-you-dew-heavens)

{:.TODO}
meaning of the פשט as well. וְיִתֶּן לך האלקים מטל השמים is logically connected to ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳: Esav, bubbeleh, I know you don't appreciate what הקב״ה gives you; you think your success as an איש ידע ציד is because you are so strong and talented. But really, your success is a reflection of  ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳. And *therefore* ה׳ should give you and continue to give you מטל השמים ומשמני הארץ.

{:.TODO}
many people say  וְיִתֶּן לך after maariv motzai shabbat, for this reason. we need to remember that the success we have during the week are gifts from ה׳.


{:style=color:red}
&#x1F6A7;&#x1F3D7;&#xFE0F;  Page Still Under Construction