>Did you hear the joke about the three holes in the ground filled with water?
>
Well, well, well.
--[Dad joke of the day](https://www.facebook.com/DadJokeOfTheDay/posts/did-you-hear-the-joke-about-the-three-holes-filled-with-waterwell-well-well-/10155474675822976/)
In the midst of the drama between Esav and Yaakov, there is an interlude about irrigation and agriculture: Yitzchak has moved to the land of the פלישתים during a famine.
{:he}
><b>טו</b> וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃...<b>יח</b> וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם; ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו׃ <b>יט</b> ויחפרו עבדי יצחק בנחל; וימצאו שם באר מים חיים׃ <b>כ</b> ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים; ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו׃ <b>כא</b> ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה; ויקרא שמה שטנה׃ <b>כב</b> ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה; ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ׃ <b>כג</b> ויעל משם באר שבע׃ <b>כד</b> וירא אליו ה׳ בלילה ההוא ויאמר אנכי אלקי אברהם אביך; אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי׃ <b>כה</b> ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳ ויט שם אהלו; ויכרו שם עבדי יצחק באר׃ <b>כו</b> ואבימלך הלך אליו מגרר; ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו׃...<b>לא</b> וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃ <b>לב</b> ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו מצאנו מים׃ <b>לג</b> ויקרא אתה שבעה; על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה׃
--בראשית פרק כו
This narrative is clearly demanding that we read it homiletically.
{:he}
>יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו.
--רמב"ן, בראשית כו:כ
Even if this were a secular book, your high school English teacher would have you write an essay on the symbolism of the wells.
And everyone uses this as a metaphor.
>[I]f you want to find water, you don’t dig lots of shallow holes. You dig one hole, and you dig it deep. It struck me because at the time I was digging lots of holes with my business. I mean lots. But none of them were hitting water. I was broke, exhausted, and fearful.
--Rebecca Williams, [_Dig One Hole and Dig It Deep: Why Your Business Will Fail if You Can't Focus_](https://medium.com/@SaltAndRebecca/dig-one-hole-and-dig-it-deep-why-your-business-will-fail-if-you-cant-focus-63bab25eb5e4)
(Caveat: I'm not suggesting you should get your business advice from an old Medium article. I'm just pointing out the metaphor.)
Ramban's hermeneutic approach to ספר בראשית is מעשה אבות סימן לבנים; every narrative foreshadows the future of כלל ישראל.
{:he}
>כי בְּאֵר מַיִם חַיִּים ירמז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק...וקרא הראשון עשק, ירמז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני...והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא־ל ירחיב את גבולנו...וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא:ז) וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה.
--רמב"ן, בראשית כו:כ
But there are other approaches.
>Wells also symbolize the spiritual wealth that is hidden beneath the layers of human smugness, materialism, and laziness. Abraham, who was the spiritual father of all mankind, tried to show the world how much they could accomplish--if they wanted to!--and did so through the symbolism of digging wells...
--Artscroll Chumash commentary, Breishis 26:20
Artscroll leaves that comment anonymous, but it comes from the חידושי הרי״ם via the ספת אמת.
{:he}
>אדוני אבי זקני מורי ורבי ז"ל הגיד בענין הבארות שחפרו אבותינו להסיר החיצוניות למצוא האֹרה הגנוזה. שבכל מקום יש נקודה פנימיות. ורחובות הוא בחי' שבת קודש. שבימות החול עשק ושטנה כו׳... והיינו שנתן הקב"ה חיות הקדושה בכל מעשה גשמיי על ידי המצות שאין לך דבר שאין בו מצוה. אף בממון, צדקה כו'. ועי"ז נוכל למצוא האֹרה הגנוזה גם במעשים גשמיים.
--שפת אמת, תולדות תרל"ג
I won't go into his distinction between the "weekday" wells and the "שבת" one, but he goes on to make an astounding point. Avraham's wells were all sealed up and Yitzchak had to dig his own.
{:he}
>מול זה מגיד הכתוב כאן כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אח"כ והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו...וכן לולי שהי' נסתר דרך אברהם לא הי' מחפשין דרך חדש אח"כ. לכן (בראשית כו:א) וַיְהִי רָעָב [בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם] והוצרך יצחק לחפש לו דרך היראה והגבורה...וכן יש בפרט בכל א' שצריך לתקן...
--שפת אמת, תולדות תרל"ו
That's an important message. We each need to dig our own wells.
And if you look at the text, there are three sets of wells here. The first set, וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים...ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו, do not have their names mentioned. They are שם-less (sorry!). שם doesn't just mean "name"; it has the sense of "fame", a lasting influence.
{:he}
>ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך; והיה ברכה׃
--בראשית יב:ב
{:he}
>ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך; ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃
--שמואל ב ז:ט
It's not just that Yitzchak has to dig out the wells; he can't even solely re-dig his father's wells. Those wells have no lasting influence. He has to dig his own wells, forge his own path to revealing the שכינה in the world. So the three new wells, עשק,‎ שטנה and רחבות, have שמות that warrant mentioning in the text. But even those שמות don't last. They are never mentioned again in תנ״ך, and we have no idea where they are (the modern Rehovot is far too north to be this רחבות).
The only well whose name lasts is באר שבע, and the Torah emphasizes this point: על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה. But that disproves my point, since that was a well dug by Avraham.
{:he}
><b>כה</b> והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃...<b>ל</b> ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי; בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת׃ <b>לא</b> על כן קרא למקום ההוא באר שבע; כי שם נשבעו שניהם׃ <b>לב</b> ויכרתו ברית בבאר שבע; ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים׃ <b>לג</b> ויטע אשל בבאר שבע; ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם׃
--בראשית פרק כא
Yitzchak is digging his well in the same שבעה that Avraham did. And still, this is the באר whose שם lasts, עד היום הזה.
I think the key point is that there is an important difference between Yitzchak's באר שבע and Avraham's. Both have this metaphoric באר where they literally ויקרא [שם] בשם ה׳, they spread the word of G-d. But they do it differently. With Avraham, it says ויטע *אשל* בבאר שבע; ויקרא שם בשם ה׳. With Yitzchak, it says ויבן שם *מזבח* ויקרא בשם ה׳. Avraham serves ה׳ and evangelizes through אכילה שתיה לויה, through חסד. Yitzchak does so through the מזבח, through עבודה. He is digging a well in the same place but in his own way. That's how to create a שם that lasts, synthesizing tradition and innovation, מסורה and חידוש. That's what happened at באר שבע.
And Yitzchak's son will continue in that path.
{:he}
>ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע; ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק׃
--בראשית מו:א
{:he}
><em>ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק</em>: דייק הכתוב זבחים שהמה שלמים.
--העמק דבר, בראשית מו:א
He invents the שלמים, an עבודה that is shared with the community, that combines חסד with עבודה.
And that is the message of our parsha. It starts with:
{:he}
>ואלה תולדת יצחק בן אברהם; אברהם הוליד את יצחק׃
--בראשית כה:יט
{:he}
>אמר רבי אבהו: בכל מקום שכתוב ”ואלה“ מוסיף על הראשונים ובכל מקום שכתוב ”אלה“ פוסל את הראשונים.
--שמות רבה ל:ג
{:he}
> <em>ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק</em>: ואלה מוסיף על הראשונים...וז"ש אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. כלומר שע"י שיראת יצחק באה מכללות אהבה של אביו, עי"ז נולד ממנו יעקב.
--שפת אמת, תולדות תרל"ח
We have to dig our own wells. But they need to be drawing from the same aquifier as our forebears.