I liked Zohar Atkins's parsha shiur so much, I'm pretty much just going to read it. He starts with a history lesson.
>In the summer of 1945, in a house on the Keizersgracht in Amsterdam, a man sat at an easel under guard and set out to prove his innocence by painting a perfect fake.
>
Han van Meegeren had been arrested that May for selling a national treasure to the enemy, a Vermeer that had passed through Hermann Göring’s collection during the occupation, and the charge of collaboration carried death [{:la}/sic/]. His defense was that there had never been a treasure. He had sold a fake.
>
The court did not believe him, so they gave him canvas and brushes and pigments ground the old way, posted observers at the door of the studio, and let him do again what he swore he had already done. Over the following weeks, watched, he produced a new Vermeer. He called it _Jesus Among the Doctors_, a grave young Christ standing among the elders of the Temple, and no living expert could lift the hand in it apart from the master’s.
>
Eight years before that, the greatest authority on Dutch painting then alive, Abraham Bredius, had stood in front of van Meegeren’s _Supper at Emmaus_ and written in the _Burlington Magazine_ that he was looking at the masterpiece of Johannes Vermeer of Delft. The Rembrandt Society bought it for a sum that would run to millions today and hung it in Rotterdam as the crown of the collection. Van Meegeren had baked the canvas in an oven until the fresh paint set hard as three centuries, rolled it until the surface cracked, and worked ink down into the cracks so the craquelure read as age. Every test the picture could be put to, it passed.
--Zohar Atkins, [_What Distinguishes the Forger from the Real Deal?_](https://etzhasadeh.substack.com/p/what-distinguishes-the-forger-from)
So if a Vermeer and a van Meegeren are indistinguishable, what distinguishes them? What makes a forgery worth less than an original?
History and meaning inhere in things in ways that are not physically detectable. Reality is hysteretical (and sometimes hysterical).
>Hysteresis is a common phenomenon...which occurs when the output of a...system depends not only on the current input value, but also on its past history.
--Beamex, [_Hysteresis_](https://www.beamex.com/us/dictionary/hysteresis/)
This came up in last week's parsha, because תכלת has to come from a חילזון, even if plant-based indigo is chemically identical.
{:he}
>תנו רבנן: תכלת אין לה בדיקה, ואין ניקחת אלא מן המומחה.
--מנחות מב,ב
{:he}
>אני הוא שעתיד ליפרע ממי...שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא.
--בבא מציעא סא,ב
>[W]e found several unfinished ritual fringes (or /sisioth/). The colour of this dyed wool was identical with that...obtained from the <i>Murex brandaris</i> believed by many to be the Biblical /Tkheleth/...However, an analysis...showed the colour of our fringes was not obtained from <i>Murex brandaris</i> but rather from indigo and carminic acid...In disturbed times, as those of Bar-Kochba, it was most difficult to obtain this expensive dye and it was thus often imitated and faked...Let us, at least, give the people of the cave the benefit of the doubt, that they bought it {:la}/bona fide/ from a non-expert, unaware that it was an imitation.
--Yigal Yadin, [_Bar-Kochba_](https://www.goodreads.com/book/show/2370428.Bar_Kokhba), pp. 83-84
Atkins says that Korach was trying to forge the כהונה.
{:he}
><b>א</b> ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי; ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן׃ <b>ב</b> ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם׃ <b>ג</b> ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה׳; ומדוע תתנשאו על קהל ה׳׃ <b>ד</b> וישמע משה ויפל על פניו׃ <b>ה</b> וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה׳ את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו; ואת אשר יבחר בו יקריב אליו׃ <b>ו</b> זאת עשו; קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו׃ <b>ז</b> ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני ה׳ מחר והיה האיש אשר יבחר ה׳ הוא הקדוש; רב לכם בני לוי׃...<b>טז</b> ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה׳; אתה והם ואהרן מחר׃ <b>יז</b> וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני ה׳ איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת; ואתה ואהרן איש מחתתו׃ <b>יח</b> ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת; ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃ <b>יט</b> ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד; וירא כבוד ה׳ אל כל העדה׃
--במדבר פרק טז
The test of who is the true כהן is the קטורת, which Aharon brings every day but which, when brought by an unauthorized user, leads to death.
{:he}
><b>א</b> ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת; ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה אתם׃ <b>ב</b> ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם; וימתו לפני ה׳׃
--ויקרא פרק י
But the more subtle point is that Korach's men had brought the קטורת only a few months before, safely.
{:he}
><b>יב</b> ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו; נחשון בן עמינדב למטה יהודה׃ <b>יג</b> וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה׃ <b>יד</b> *כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת*׃...
--במדבר פרק ז
The midrash says that this led to our tragedy:
{:he}
>אתא רבי שמואל בר נחמן ועבדה פלגא, בכל מקום שנאמר ”ויהי“, צרה. ”והיה“, שמחה. אתיבון ליה: הכתיב (בראשית א:ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר! אמר להם אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה, דאמר רבי יהודה בן רבי סימון: אותה אורה שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבוא...
>
והכתיב וַיְהִי הַמַּקְרִיב! אמר להם: אף היא אינה שמחה, מפני שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שהם הולכים עם קרח במחלקתו. אמר רבי יהודה בן רבי סימון בשם רבי לוי בן פרטה: משל לבן פוליטמנין שגנב במרחץ והיה הבלני מתירא לומר לו שמו, אף על פי כן פרסמו, בחור אחד לבוש לבנים, כך אף על פי שלא פרש שמותן של נשיאים שחלקו עם קרח והלכו עמו, פרסמן ברמז: נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.
--במדבר רבה יג:ה
{:he}
><em>וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת</em>:...ולדעתי יתכן, כי הר"ן איש היו הנשיאים אליצור בן שדיאור [נשיא ראובן] וחביריו, וראו כי חינכו המשכן ונתקבל לרצון קרבניהם...רק קטרת יחיד לא מצאנו שיהא קרב לשום אדם, רק לנשיאים בלבד, שמשלהם הקריבו...וכל קטרת יחיד שלא נמסרה לצבור הוא קטרת זרה, ונדב ואביהוא נשרפו ע"י קטרת. לכן עלה בדעתם שמעלתם גדולה ממעלת הכהנים, וזהו שאמרו כָל הָעֵדָה, זהו הנשיאים, כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ד', שנתקבל לרצון קרבניהם והמה חינכו המשכן, לכן אמר שיעשו בוחן ע"י קטרת שבה אתם מתפארים, ומזה בא טעותכם. ולכן אמר במדרש, שכל מקום שאמר ”ויהי“ אינו אלא צרה, ופריך מ”ויהי המקריב ביום הראשון כו'“, ומתרץ שהולכין להשרף במחלוקת קרח, פירוש, כי ע"י זה הקרבן טעו במחלוקת קרח, כי זה סבה לשרפתם...ודו"ק.
--משך חכמה, במדבר טז:יז
(as an aside, דו"ק:‎ דייק ותמצא קל, “examine it and it will be obvious” reminds me of the old joke:
> A certain famous mathematician was lecturing to a group of students and had occasion to use a formula which he wrote down the remark, “This statement is obvious.” Then he paused and looked rather hesitantly at the formula. “Wait a moment,” he said. “Is it obvious? I think it’s obvious.” More hesitation, and then, “Pardon me, gentlemen, I shall return.” Then he left the room. Thirty-five minutes later he returned; in his hand was was a sheaf of papers covered with calculations, on his face a look of quiet satisfaction. “I was right, gentlemen. It is obvious,” he said, and proceeded with his lecture.
--R. B. Kershner (1950), [_The Anatomy of Mathematics_](https://archive.org/details/dli.ernet.509287), p. 77, cited Gareth Rees, [Literature Stack Exchange](https://literature.stackexchange.com/a/22970)
OK, I'll get back on track.)
Here, they have the same incense, same censers, same fire. What makes one legitimate and the other not?
>The difference between Aaron’s fire and the fire that killed his sons is not a difference you could photograph. The pans are the same bronze. The coals are the same coals. The incense is the same eleven spices in the same measures, the smoke rising the same way toward the same curtain. Nothing in the rite, regarded mechanistically, is off. In a sense, though, that is the very thing that should raise suspicion.
>
The thing that is off is not in the rite, but in the context. Aaron’s fire was commanded; theirs was not.
--Zohar Atkins, [_What Distinguishes the Forger from the Real Deal?_](https://etzhasadeh.substack.com/p/what-distinguishes-the-forger-from)
And the lesson is preserved for the future:
{:he}
><b>ג</b> את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה׳ ויקדשו; ויהיו לאות לבני ישראל׃ <b>ד</b> ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים; וירקעום צפוי למזבח׃ <b>ה</b> זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה׳; ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׃
--במדבר פרק יז
>The Torah does not let the firepans burn and vanish. After the fire has done its work, G-d gives an instruction about the bronze. אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ...the forgery is hammered into the original as the original’s own warning label. It is the museum that keeps a known van Meegeren bolted to the wall under glass, captioned as a fake, so that everyone who passes can learn from it the difference between a original artist and a copycat.
--Zohar Atkins, [_What Distinguishes the Forger from the Real Deal?_](https://etzhasadeh.substack.com/p/what-distinguishes-the-forger-from)
I'm reading Rabbi Sacks's _A Letter in the Scroll_, and I am struck by the relevance of his metaphor:
>[T]he Baal Shem Tov...said that the Jewish people is a living Sefer Torah, and every Jew is one of its letters. I am moved by that image, and it invites a question--*the* question: Will we, in our lifetime, be letters in the scroll of the Jewish people?...
>
A letter on its own has no meaning, yet when letters are joined to others they make a word, words combine with others to make a sentence, sentences connect to make a paragraph, and paragraphs join to make a story. That is how the Baal Shem Tov understood life. Every Jew is a letter. Each Jewish family is a word, every community a sentence, and the Jewish people at any one time are a paragraph. The Jewish people through time constitute a story, the strangest and most moving story in the annals of mankind...
>
I am a Jew because, knowing the story of my people, I hear their call to write the next chapter. I did not come from nowhere; I have a past, and if any past commands anyone, this past commands me. I am a Jew because only if I remain a Jew will the story of a hundred generations live on in me...I cannot be the missing letter in the scroll. I can give no simpler answer, nor do I know of a more powerful one.
--Rabbi Jonathan Sacks, [_A Letter in the Scroll_](https://rabbisacks.org/books/a-letter-in-the-scroll/), pp. 39-47 {:la}/passim/
We are always writing the story of our lives, just by existing. The question is, will our letter be part of a forgery, pretending to be part of a history and having meaning that it does not, or is part of the real Sefer Torah of כנסת ישראל? In Atkins's metaphor:
>Every one of us is handed a censer at some threshold. Will we take up the pan of humility or the pan of resentment, the pan of service or the pan of entitlement, the pan of service or the pan of ego? It is the same pan. And it might be that only G-d knows whether we are authentic artists or forgers.
--Zohar Atkins, [_What Distinguishes the Forger from the Real Deal?_](https://etzhasadeh.substack.com/p/what-distinguishes-the-forger-from)