We've looked many times at the famous paragraph toward the end of this week's parasha: <blockquote lang="he"><p><b>יא</b> כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא׃ <b>יב</b> לא בשמים הוא; לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃ <b>יג</b> ולא מעבר לים הוא; לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה׃ <b>יד</b> כי קרוב אליך הדבר מאד; בפיך ובלבבך לעשתו׃</p> <footer class="source">דברים פרק ל</footer></blockquote> The פשט is that לא בשמים הוא is a metaphor, that the mitzvah is not too hard to accomplish; the only question is what mitzvah it is (teshuva, the mitzvah of the previous paragraph) or the Torah as a whole). There is no literal שמים or ים. <blockquote lang=en><p>...Moshe told Israel that the Torah is not all beyond their reach. Far from requiring superhuman efforts or supernatural revelations to be equal to G-d's expectations, that goal is very much within reach...</p> <footer class=source>Artscroll Chumash, introduction to <cite>Deuteronomy</cite> 30:11-14</footer></blockquote> But there is a דרש, a halachic interpretation that we all know: <blockquote lang="he"><p>אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע, שאל! א״ל (דברים ל) <em>לא בשמים היא</em>.</p> <footer class="source">תמורה טז,א</footer></blockquote> And <a href="/prST+nZbym+TSAv/">I have proposed</a> that לא מעבר לים has a similar, halachic implication: the idea of a *local* Orthodox rabbi: <blockquote lang=he><p><em>לא רחוקה היא</em> שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות.</p> <footer class=source>ספורנו, דברים ל:יא</footer></blockquote> <hr/> The gemara adds another דרש, an aggadic, rather than halachic interpretation: <blockquote lang="he"><p>רבא אמר: לא בשמים היא—לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. </p> <footer class="source">עירובין נה,א </footer></blockquote> <blockquote lang="he"><p> היינו שדעתו גבוה ואין צריך לקבל מרב ולא תמצא במי שמרחיב דעתו כו׳ גם אם הוא מקבל מרב לא ירחיב דעתו לסמוך על זה דדי לו בקבלתו אלא דצריך לחזור אחריה שלא תשתכח ממנו. </p> <footer class="source">מהרש״א חידושי אגדות, שם</footer></blockquote> It's a statement about learning Torah. לא בשמים הוא means that if *you* are like the שמים, haughty and a know-it-all, you will be unable to learn Torah. <hr/> The gemara then continues with another דרש: <blockquote lang=he><p>רבי יוחנן אמר: לא בשמים היא, לא תמצא בגסי רוח; ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים.</p> <footer class=source>עירובין נה,א</footer></blockquote> This would seem to be another statement about learning Torah: don't be proud like the שמים, and don't spend all your time in business, like מעבר לים. And the Rambam brings this as one of the laws of תלמוד תורה: <blockquote lang=he><p>כתוב בתורה ”לא בשמיים היא...ולא מעבר לים היא“; ”לא בשמיים היא“, לא בגסי הרוח היא מצויה; ”ולא מעבר לים היא“, לא במהלכי מעבר לים היא. לפיכך אמרו חכמים, ”לא כל המרבה סחורה מחכים“; וציוו ואמרו, הווי מעט עסק, ועסוק בתורה.</p> <footer class=source>משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג:ז</footer></blockquote> But Rav Kamenetsky points out that it's not about the negative characteristics of those who would *learn* Torah, but about those who would *teach* Torah. The Rambam brings this interpretation of our psukim in his commentary on the mishna: <blockquote lang=he><p>הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ.</p> <footer class=source>משנה אבות ב:ה</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>וקפדן הוא מי שמקפיד על כל דבר וכועס...ואמרו שהתורה לא תמצא בבעלי הגאוה והגסות ולא בהולכי ארצות רחוקות, וסמכו זה לפסוק על צד המליצה ואמרו לא בשמים היא לאמר וגו׳ ולא מעבר לים היא וגו׳; אמרו לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא.</p> <footer class=source>פירוש הרמב״ם על המשנה, שם</footer></blockquote> And note that the Rambam is commenting on those whom Rabbi Yehudah HaNasi would be a מְלַמֵּד, "teacher", and מַחְכִּים, "one who makes wise". And Rav Kamenetsky points out that there is a fundamental difference between the way the mishna presents the two cases: <blockquote lang=he><p>ולכאורה יש בזה מקום לעיון, דהא ברישא דמשנה דאבות...”וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד“, וביאור הדבר הוא שביישן לא <em>יכול</em> ללמוד וקפדן לא <em>יכול</em> ללמד, והרי הם מופקעים מפרשת ללמוד וללמד, אבל אחר זה שאמר התנא ”וְלֹא <em>כָל</em> הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים“, הרי שינה התנא לשונו ולא אמר שכל המרבה בסחורה אינו יכול להחכים, אלא שלא <em>כל אחד</em> זוכה לכך... </p> <p>אבל מראה שלימוד גדול השמיענו הרמב״ם בזה...דהרי שסחורה והעסק מפתחים את שכל האדם ומחיכים אותו, ולכן הוה עולה על הדעת דאף דבודאי אצל מלאכה העיקר הוא שיעשה תורתו קבע ומלאכתו ארעי, מכיון שהיא סתם בזבוז זמן, אבל בסחורה היה מותר לעסוק יותר--דהרי היא כהכשר ללימוד תורה שהיא מחכמיתו...וזהו מה שסיים הרמב״ם: לפיכך אמרו חכמים וכו׳ הווי מעט עסק, ועסוק בתורה. ודו״ק.</p> <footer class=source>אמת ליעקב, נצבים ל:יב</footer></blockquote> To sum up: to teach Torah, you cannot be impatient, too full of yourself (גס רוח) to be able to listen to your students. That's an absolute. You cannot also assume that your success and wisdom in other fields translates automatically into Torah knowledge. It's possible, but you have to work on it: הווי מעט עסק, ועסוק בתורה. <hr/> The midrashic reading connects to the halachic reading above. It's worth noting that לא בשמים היא is not literally true. Torah *is* in heaven; ה׳ knows the absolute Truth. לא בשמים היא means that the absolute Divine truth is inaccessible to us; the Torah tells us that there is no one who can be יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. So too with the קַפְּדָן. An impatient teacher, who cannot tolerate their students' questions or inability to understand everything at first glance, may be full of wisdom and Torah. But that wisdom is inaccessible. The לא מעבר לים is different. It also is not literally true; there are גדולים in faraway places. Torah exists outside my own community; it's important to recognize that. And sometimes we do have to go יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו; our local authorities are not sufficient. So the halachic idea of לא מעבר לים is not absolute, the way לא בשמים היא is. Torah מעבר לים is not inaccessible, but you need judgment to decide when it is necessary to pursue it. So too the hashkafic understanding. The Mishna says לֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים, not everyone who engages primarily in earning a living, who is not a full time Torah teacher, can make one wise. But there are those who can. You might want to go to a shiur given by someone who is not a rabbi, who does not have years of formal Yeshiva education. But it takes some judgment. <hr/> And Rabbi Yehudah HaNasi ends with the מוסר השכל:‎ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. The lessons in teaching Torah are applicable to everyone. Even those of us who are not rabbis have a place in presenting Torah to the world. There will always be a מָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, where only you can fulfill your role: <blockquote lang=he><p>הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.</p> <footer class=source>משנה אבות ד:ג</footer></blockquote> And that's why you can't be מי שמקפיד על כל דבר וכועס and הווי מעט עסק, ועסוק בתורה.