Bilaam's prophecies are very poetic, full of metaphors and similes. So we are going to talk about metaphors, or more specifically, the problem of determining what the metaphor is a metaphor *for*. The preliminary problem is deciding on a word for what a metaphor is a metaphor for. [Wikipedia (accessed 2026-06-21)](https://en.wikipedia.org/wiki/Metaphor) offers “tenor”, “ground”, “target” or “metaphrand”. I have been pushing for “metaphee”, even though it's not etymologically justified (the <i>-or</i> is part of the root word, not an indicator of the doer). I thought I coined it, but ברוך שכיוונתי, I had an illustrious predecessor: >Mentee was first used in letters from Linda S. Benedict and Bonnie K. Shimahara published in Business Week on Nov. 20, 1978. In 1986, I...opined that “the use of -ee as the automatic complement to -or should be resisted”... > Protege has a musical-world connotation and means “one being promoted or put forward”; that French word is not taking root in the business world. People there seem to prefer being known as mentees. > This does not mean I will run out and buy sponsor\/sponsee or metaphor\/metaphee, but let's suspend the abominating of mentee. Give it a break. Help it along. --William Safire, _On Language_, _New York Times_, June 9, 1991 In 2026, let's suspend the abominating of metaphee. The most well-known metaphor in Bilaam's prophecy, at least this year, is: {:he} >הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא; לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה׃ --במדבר כג:כד Here the metaphee is obvious: Israel's military might. But there is another pasuk that we are even more familiar with: {:he .lines} ><b>ה</b> מה טבו אהליך יעקב; משכנתיך ישראל׃ <b>ו</b> כנחלים נטיו כגנת עלי נהר; כאהלים נטע ה׳ כארזים עלי מים׃ --במדבר פרק כד All those כ־'s are similes, but for what? What is the metaphee? Rashi takes the אהליך יעקב literally: {:he} ><em>מה טבו אהליך</em>: על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה. --רש״י, במדבר כד:ה And the similes as referring to the fruitfulness of the Land of Israel. But I want to read אהליך יעקב metaphorically, with Sforno: {:he} ><em>מה טבו אהליך יעקב</em>: בתי מדרשות. כענין (בראשית כה:כז) יֹשֵׁב אֹהָלִים , וכענין (בראשית ט:כז) וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם , וכן (שמות לג:ז) וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה׳ יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד . > <em>משכנתיך</em>: בתי כנסיות ומקדשי א־ל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים. ואמר מַה טֹּבוּ כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם, אבל מטיבים לכל האמה. --ספורנו, במדבר כד:ה And the metaphee of all those phrases about water--כנחלים, ‎ עלי נהר,‎ עלי מים--is the Torah. {:he} >דתניא (שמות טו:כב): וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם--דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה:א): הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. --בבא קמא פב,א Moshe knows that the nations of the world are impressed by the wisdom of the Torah: {:he} >ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים; אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃ --דברים ד:ו So we are not surprised that Bilaam would laud it as one of the glories of Israel. But why these particular similes? We have to look at metaphors; the metaphor has to have meaning to its audience, so that they care relate to the metaphee. That makes them nearly impossible to translate. How would you translate “It's fourth and long, with 10 seconds left” for a Mexican audience? Copilot suggested, “Minuto 90, perdiendo y necesitamos un milagro”. Or, more obscurely: >I will cite an example from the translation of my novel _Foucault's Pendulum_...describing an automobile trip in the hills, the translation reads “the horizon became more vast, at every curve the peaks grew, some crowned by little villages: we glimpsed endless vistas.” But, after “endless vistas” the Italian text went on: “al di la della siepe, come osservava Diotallevi.” If these words had been translated, literally “beyond the hedge, as Diotallevi remarked,” the English-language reader would have lost something, for “al di la della siepe” is a reference to the most beautiful poem of Giacomo Leopardi, “L'infinito,” which every Italian reader knows by heart. The quotation appears at that point not because I wanted to tell the reader there was a hedge anywhere nearby, but because I wanted to show how Diotallevi could experience the landscape only by linking it to his experience of the poem. I told my translators that the hedge was not important, nor the reference to Leopardi, but it was important to have a literary reference at any cost. In fact, William Weaver's translation reads: “We glimpsed endless vistas. Like Darien, Diotallevi remarked...” This brief allusion to the Keats sonnet is a good example of target-oriented translation. --Umberto Eco, [_A Rose by Any Other Name_](https://www.arlindo-correia.com/160404.html) So Bilaam is an Aramean, speaking to a Moabite. Why should we think we can understand his imagery? Because we aren't reading his words. {:he} >משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. --בבא בתרא יד,ב Moshe knows Bilaam's prophecies through רוח הקודש, and translates them into Biblical Hebrew and Biblical idiom. And that is how we will try to understand them. ###כנחלים נטיו So Torah is compared to water. But here it is specifically a spreading river. We know about rivers from the Native American philospher/poet, Pocahantas: {:.lines} >What I love most about rivers is You can't step in the same river twice The water's always changing, always flowing --_Pocahontas_, [_Just Around the Riverbend_](https://www.disneyclips.com/lyrics/lyrics121.html) {:he} >המשלת התורה לזרימה המתמדת של המים...מזכירה את המשל של הרקליטוס: "אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים" והאמרה: ”הכל זורם“ [πάντα ῥεῖ], משום שהמים כל הזמן זורמים ואין אלה אותם המים בהם טבלת קודם. אפשר שזה מתקשר לאמרות חז"ל (על פי רש"י, דברים יא:יג): [בכל יום יהיו בעיניך חדשים]--אין לימוד תורה אחד דומה למשנהו. בכל לימוד מתגלים דברים חדשים. וכמאמר ר' יהושע לתלמידיו (חגיגה ג,א): ”אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש“. --אשר יובל, [_אין מים אלא תורה_](https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%941#gsc.tab=0) So one aspect of Torah learning is חידוש, innovation. True תלמוד תורה isn't static. ###כגנת עלי נהר But it is based. The image of a גן עלי נהר is obvious: {:he} ><b>ח</b> ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם; וישם שם את האדם אשר יצר׃ <b>ט</b> ויצמח ה׳ אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃ <b>י</b> ונהר יצא מעדן להשקות את הגן; ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃ --בראשית פרק ב And the Torah is in the center of that גן: {:he} >עץ חיים היא למחזיקים בה; ותמכיה מאשר׃ --משלי ג:יח So תלמוד תורה needs to be innovative but connected through the מסורה all the way back to creation. ###כאהלים נטע ה׳ And that גן is נטע ה׳: learning isn't a purely intellectual activity but has to be religious, connected to עבודת ה׳. And it is like אהלים. That word is translated as “aloe” but use in תנ״ך is not a an emollient, but as a fragrance. {:he} > מר ואהלות קציעות כל בגדתיך; מן היכלי שן מני שמחוך׃ --תהילים מה:ט {:he} >נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה; מר ואהלות עם כל ראשי בשמים׃ --שיר השירים ד:יד The metaphor of smell is something that spreads through space and affects others. The gemara describes מתן תורה as the world filling with fragrance. {:he} >יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה:יג) לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא, דיבור שני להיכן הלך? הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר (שיר השירים ה:יג): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נוֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. אל תקרי שׁוֹשַׁנִּים, אלא שֶׁשּׁוֹנִים. --שבת פח,ב {:he} >וממילא הרגישו כל הברואים ריח תורה כדאיתא שנתמלא העולם כולו בשמים; פירוש אפילו מי שלא היה יכול לקבל עיקר תורה ריח טוב קלט, כדאיתא (שולחן ערוך, אורח חיים רי״ז:א) הנכנס לחנותו של בשם [שיש בו מיני בשמים מברך בורא מיני בשמים]. כמו כן כשירד הקב"ה ליתן תורה לישראל קבלו כולם ריח תורה. --שפת אמת, חג השבועות תרנ"ה And the Maharal says that this should be *our* model for learning Torah as well: {:he} >והתורה נקנית בארבעים ושמנה דברים. ואלו הן...הלומד על מנת ללמד... --משנה אבות ו:ו {:he} >רבי ישמעאל [בנו] אומר: הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. --משנה אבות ד:ה {:he} >וכך השכל העליון מתפשט אל הכל, ולפיכך ראוי ומחויב שיהיה תורת האדם כאשר ראוי אל השכל העליון אשר הוא מתפשט אל הכל וכך יהיה תורתו על מנת ללמד אל הכל. --נתיבות עולם, נתיב התורה ז׳ And so I've quoted many times: {:he .lines} >והיינו דאמר ר׳ חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן. --תענית ז,א Torah needs to be taught, spread. It is exoteric, not limited to an elite few. ###כארזים עלי מים And the last simile is that learning Torah is כארזים. {:he} >צדיק כתמר יפרח; כארז בלבנון ישגה׃ --תהילים צב:יג The metaphor of the tree rooted by the water is *not* the חכם, but the צדיק. {:he .lines} ><b>א</b> אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים; ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב׃ <b>ב</b> כי אם בתורת ה׳ חפצו; ובתורתו יהגה יומם ולילה׃ <b>ג</b> והיה כעץ שתול על פלגי מים; אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול; וכל אשר יעשה יצליח׃ --תהילים פרק א {:he} >הוא היה אומר: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיהו יז:ו): וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. > אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (ירמיהו יז:ח): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שׇׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי. --משנה אבות ג:יז תלמוד תורה has to be aimed at, and combined with, חסד and מעשים טובים. {:he} >והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמד וללמד לשמר ולעשות. --משנה אבות ד:ה Learning Torah can be an intellectually fascinating occupation. >[Judaism] is ancient and highly efficient social machine for the production of intellectuals. --Paul Johnson, [_A History of the Jews_](https://www.amazon.com/History-Jews-Paul-Johnson/dp/0060915331), cited by Rabbi Jonathan Sacks, [_The Genesis of Jewish Genius_](https://rabbisacks.org/archive/genesis-jewish-genius/) But it's not about being intellectual. What makes תלמוד תורה admirable, חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, is when it fits the four-fold metaphor of Bilaam: innovative, rooted, with the goal of teaching others and of making the world a better place. That warrants a מה טבו אהליך יעקב.