This week's parsha includes many topics, including the מצווה of נטע רבעי. {:he} ><b>כג</b> וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו; שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל׃ <b>כד</b> ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה׳׃ <b>כה</b> ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו; אני ה׳ אלקיכם׃ --ויקרא פרק יט עורלה means that the fruit can't be eaten for 3 years. {:he} ><em>וערלתם ערלתו</em>:...יהא אטום ונסתם מלהנות ממנו. --רש״י, ויקרא יט:כג In the fourth year, the fruit is “קדש הלולים לה׳”, but the text doesn't tell us what that means; we get that from a דרשה from מעשר שני. {:he} >גמרי ”קדש“ ”קדש“ ממעשר. --קידושין נד,ב {:he} >וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה׳ הוא; קדש לה׳׃ --ויקרא כז:ל {:he} ><em>יהיה כל פריו קדש</em>: כמעשר שני שכתוב בו וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ...קֹדֶשׁ לַה', מה מעשר שני אינו נאכל חוץ לחומות ירושלים אלא בפדיון, אף זה כן, ודבר זה הלולים לה' הוא, שנושאו שם לשבח ולהלל לשמים. --רש"י, ויקרא יט:כד {:he} ><b>כב</b> עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה׃ <b>כג</b> ואכלת לפני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך; למען תלמד ליראה את ה׳ אלקיך כל הימים׃ <b>כד</b> וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך לשום שמו שם; כי יברכך ה׳ אלקיך׃ <b>כה</b> ונתתה בכסף; וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך בו׃ <b>כו</b> ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה׳ אלקיך ושמחת אתה וביתך׃ --דברים פרק יד Ramban says that the prohibition of עורלה is part of the מצווה of נטע רבעי; there's just no point in bringing the fruits from the first few years since usually *there aren't any*. {:he} >וטעם המצוה הזאת, לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורבן לא יוציאו פרות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכלן ולא נטעם מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם, ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה'. והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים. --רמב"ן, ויקרא יט:כג The מצווה of נטע רבעי is like בכורים--it's all about הכרת הטוב, saying “thank you” to הקב״ה for the bounty of the earth. Other מצוות התלויות בארץ acknowledge the fact that everything we have comes from ה׳, and we express that by not claiming ownership. We give to the כהן, to the לוי, to the עני. We let the land lie fallow on שביעית. But that's not “thank you”. You don't express thanks for a gift by re-gifting it or by just leaving it in the closet. That's the opposite of הכרת הטוב. >A wife buys her husband two ties for his birthday. The next morning, he puts one on. > His wife looks at him and says, “What? You didn't like the other one?” --Old joke And this pasuk is the source of our thanking ה׳ for everything we eat. {:he} >דתנו רבנן: קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה׳, מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. --ברכות לה,א So we express our thanks to ה׳ by going to “His house”, לפני ה׳ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, and enjoying the bounty that we have been gifted. And there are two models of that thanks: *all* of the produce from a given year (נטע רבעי), or a small part in each year (מעשר שני ). This teaches us that there are two aspects of gratitude: the “thank you” at the time of the gift and and then the little mention that says “I haven't forgotten what you did for me”. You have to wear the tie for a week straight, then at least once a month from then on. But why the התר of not bringing the produce, but of redeeming it and buying food in Yerushalayim with מעשר money? We don't get to do that with, say, תרומה. I think that's another side of הכרת הטוב. We are supposed to buy food and express thanks, not to ה׳, but to *the storekeeper*. Which is related to an interesting הערה from Rav Soloveitchik. We need to say thank you even to those who technically don't deserve the thanks, because saying thank you makes us better people. >In Star Trek they never thank the computer for its reply, and it never struck the viewer as cold or condescending. In the 60s, the idea that you’d address a machine intelligence as a peer, worthy of courtesy, was nonsense--the culture portrayed the machines as our adversary, something that must ever be treated as a servant. Otherwise it turns into an oracular god that cannot be defeated until Kirk shows up and forces it into a dialogue that makes it smoke, because ILLOGICAL ILLOGICAL... > At this point, though, you...should thank your robots, because otherwise we’re training ourselves to unlearn courtesy. --James Lileks, [_Do you thank your AI assistant?_](https://jameslileks.substack.com/p/do-you-thank-your-ai-assistant) Rav Soloveitchik notes the wording in נשמת: {:he} >אלקי הראשונים והאחרונים, אלו־ה כל בריות, אדון כל תולדות, המהלל *ברוב התשבחות*, המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים... > ברוך אתה ה׳ א־ל מלך גדול בתשבחות, *א־ל ההודאות*, אדון הנפלאות, הבוחר בשירי זמרה, מלך א־ל חי העולמים. --תפילת ”נשמת כל חי“ ו”ישתבח“ The gemara is the source for the wording “ברוב התשבחות” {:he} >ורבי יוחנן מסיים בה הכי:...”ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות“. > ”רוב ההודאות“ ולא כל ההודאות? אמר רבא: אימא ”הא־ל ההודאות“. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו, ”רוב ההודאות“ ו”הא־ל ההודאות“. --ברכות נט,ב Rav Soloveitchik says that we say “ברוב התשבחות” to correspond to Rav Yochanan's “רוב ההודאות”. {:he} >וצע"ג בזה דתמיהת הגמרא על הנוסח של ר' יוחנן היא באמת קושיה חזקה, וכי רק ראוי להודות להקב״ה בעד רוב הטובות שהוא עושה עמנו ולא בעד כולם? ומאחר שנדחית נוסחתו של ר' יוחנן, מאי טטמא מסיים רב פפא בהך עניינא דלימרינהו לתרווייהו?... > ונראה לבאר, דבאמת מבואר בס' חובות הלבבות, דענין הכרת הטוב הוא יסוד גדול מאוד בהשקפתנו, דהרגשת הכרת הטוב פועלת לקיים אצלנו את אמונתנו בהקב״ה, ולפיכך ניתנו כל כך הרבה מצוות בתורה לחזק את הרגש הזה. > ואליבא דאמת, עפ"י שכל, אין לנו להכיר טוב לבעל הבית המשלם לנו את המשכורת שלנו בעד פעולותנו...וכן למי שנותן לנו מתנה...ונמצא דאין לו להכיר טובה אלא להשי"ת בלבד... --הרב צבי שכטר, [_נפש הרב_](https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH990012857720205171/NLI), עמ׳ קיא-קיב If everything we have is a gift from ה׳, then when we get something from another human being, we logically shouldn't thank them; it wasn't theirs. We should just thank הקב״ה: take the stuff from the storekeeper and say a ברכה. But that's wrong. {:he} >אלא דאיתא בגמרא בבא קמא (צב,ב) דאמרי אינשי: חמרא למריה וטיבותא לשקייה (רש"י: היין של המלך הוא, והשותים אותו מחזיקין טובה לשר המשקים, ולא למלך). דאף דהרגשת הכרת הטוב באמת צ"ל רק כלפי הבעל הבית (ששילם בעד היין) ולא כלפי הפועלים שמגישים לנו את היין, שהרי הבעל הבית שילם גם בעד היין וגם בעד עבודת הפועלים המגישים את היין אל שלחנות האורחים; מכל מקום, כך הוא מנהג העולם, להביע רגשי הכרת הטוב ולומר תודה למלצר המגיש לנו את היין, דאם לא נכיר טוב לזה המגיש לנו את הטובה, נבוא לבסוף לכפור אף בטובת הבעל הבית. > והוא הדין נמי בעניננו, שאם לא נכיר טוב לבני אדם המטיבים לנו, עפ"י החשבון השכלי שהסברנו...נבוא לסוף לכפות אף בטובתו של הקב״ה אלינו. ונראה דלפיכך אנו מקפידים בדוקא להודות להקב״ה ולהכיר טוב כלפיו רק בעד רוב הטובות שהוא עושה אתנו, ולא בעד כולם, שצריכים להניח רגשי הכרת הטוב בעד מיעוט הטובות כלפי בני אדם. > והיינו טעמא דרב פפא, דהלכך נימרינהו לתרווייהו, דאליבא דאמת, הכרת הטוב בעד כל הטובות וכל החסדים כולם שייכת רק כלפי הקב״ה, אך מן ההכרח--מסברת ”חמרא למרא וטיבותא לשקייה“--צריכים למעט במקצת בהבעת הכרת טובות אלו כלפיו ית', ולהניח מקצתן לבני אדם. --הרב צבי שכטר, [_נפש הרב_](https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH990012857720205171/NLI), עמ׳ קיב So enjoy your fruit and thank ה׳ for it, or trade it in and go to Schnucks to buy more fruit and thank the farmer who grew it, the trucker who brought it in, and especially the cashier who checked you out. It's all part of הכרת הטוב.