<p>What do you give the One who has everything? ברוך is hard to translate; means to increase (בריכה is a spring). אבודרהם: source of all blessing; not consistent with אברכך. Hirsch: bend the knee; pledge fealty. שמונה עשרה is a statement of our relationship to ה׳ (initial essay; Rabbi Shulman's Thanksgiving shiur; see Rav Bick's series).</p> <blockquote lang=he><p> והענין כי מלת ברוך. אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון. שהרי כשאמר לר׳ ישמעאל בני ברכני לא אמר שם שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים. וכן בב״מ (קיד, א) אמרינן וברכך יצא הקדש שא״צ ברכה. ופריך הש״ס ולא והא כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ כו׳. אבל האמת כי ברוך פירושו לשון תוספת וריבוי וכענין קח נא את ברכתי גו׳. וברך את לחמך. וברך פרי בטנך וגו׳. והרבה כיוצא במקרא. שא״א לפרשם לשון תהלה ושבח אלא לשון תוספת ורבוי. ובזוהר אמר בכ״מ לאמשכא ברכאן כו׳. לארקא ברכאן לאוסופי ברכאן. תוספת רבויא דברכאן כו׳ וע׳ ברע״מ ריש פ׳ עקב ע״א וע״ב שברוך אתה הוי״ה פי׳ כמשמעו לאמשכא ולארקא חיין ממקורא דחיי לשמי׳ דקב״ה קדישא כו׳. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך. ואינון ברכאן אריק ב״נ באינון מלין כו׳ ע״ש באורך. וכ״כ בפע״ח שער הקדישים פ׳א ז״ל סוד ברוך בכל מיני רבויין. וכ''ה שם סוף שער הבריאה וספ''ב משער העמידה ובריש פ''ג שם ובשער השבת ריש פי''ב ובשער תפלת ר''ה פ''ג ע''ש וכ''כ הרשב''א ז''ל בענין ישמעאל בני ברכני ע''ש: אמנם ענין הברכה לו ית''ש. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב''ה כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ''ש בזו' דקב''ה סתים וגליא. כי עצמות א''ס ב''ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח''ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי''ה ב''ה ואפי' בקוצו של יו''ד דבי'. (ואף גם מה שבז''הק מכנהו ית' בשם אין סוף איננו כנוי עליו ית''ש אלא הכוונה על השגתנו אותו מצד כחות הנשפעים מאתו בהתחברותו ברצונו להעולמות. ולזאת כנוהו א''ס ולא אין ראשית. כי באמת מצד עצמותו ית''ש אין לו לא סוף ולא ראשית. רק מצד השגתינו כחותיו ית'. הלא כל השגתינו הוא רק ראשית. אבל אין סוף להגיע בהשגה להשיג את כחותיו ית' הנשפעים) ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינום בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם ולהנהיגם כרצונו ית''ש. (והם אשר קראום בשם השתלשלות הספירות). ולפי כל שנויי פרטי סדרי ההנהגה שמשתלשל ונמשך לזה העולם אם לדין. אם לחסד. אם לרחמים. על ידי כחות העליונים והתמזגותם. משתנים השמות והכנויים והתארים. שלכל ענין פרטי מסדרי ההנהגה מיוחד לו כנוי ושם פרטי שכן מורים פירושם של כל התארים. שהם מצד הכחות הברואים כמו רחום וחנון פי' רחמנות וחנינה על הברואי'. ואפי' השם העצם המיוחד הוי''ה ב''ה. לא על עצמותו יתברך לבד אנו מיחדים לו. אלא מצד התחברותו יתברך עם העולמות. כפירושו היה והוה ויהיה ומהוה הכל. ר''ל הוא יתברך מתחבר ברצונו להעולמ' להוום ולקיימ' כל רגע. וז''ש האריז''ל בלשונו הקד' הובא בהקדמת פע''ח. שכל הכנויים והשמות הם שמו' העצמו' המתפשטים בספירות וע''ש: הגהה: ומה שאמר בפרקי ר''א שקו' שברא הקב''ה את העולם היה הוא ושמו לבד. קודם שברא דיקא. ר''ל עולם הבריאה. היה הוא ועצמותו יתברך ושמו היינו עולם אצילות לבד. אבל אלולי האציל ית''ש מאתו עולם האצילות לא היה שייך על עצמותו ית' היה והוה ויהי': </p> <p class=source> נפש החיים שער ב, פרק ב</p></blockquote> Home