The last of the תהילים בני קרח is one that reflects the way we've understood בני קרח: they are the ones speaking truth to power, telling the rich and powerful that they are not so important. The psalmist starts with a call to the whole world: {:he} ><b>א</b> למנצח לבני קרח מזמור׃<br/> <b>ב</b> שמעו זאת כל העמים; האזינו כל ישבי חלד׃ --תהילים פרק מט This word, חלד, comes from the word for rust: {:he} ><em>חלד</em>: היא הארץ על שם שהיא נושנת וחלודה,<br/> רדוייל"ייא [{:fr}/redoile/; {:fr}/rouillé/ in modern French] בלע"ז. --רש"י, תהילים מט:ב It refers to the fact that the whole world decays and dies. David used that expression in תהלים פרק לט: {:he .lines} ><b>ה</b> הודיעני ה׳ קצי ומדת ימי מה היא; אדעה מה חדל אני׃ <b>ו</b> הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך; אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃ --תהלים פרק לט So the message of this perek is: everybody dies. In fact, we say this perek in a house of shiva after davening. But the message is more specific: everybody dies, and money can't save you. {:he} > גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון׃ --תהילים מט:ג בן אדם implies a lowly human being; בן איש implies someone important. {:he} ><em>בן אדם</em>: קראו בן אדם כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד מן המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת. --מצודת דוד, יחזקאל ב:א {:he} ><em>כלם אנשים</em>: כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות. --רש"י, במדבר יג:ג {:he} ><em>גם</em>: ככה אקרא בני אדם שאין להם מעלה, או שיש להם שהם נודעים וזה טעם ”ובני איש“. --אבן עזרא, תהילים מט:ג So this pasuk is a chiasm; בני אדם corresponds to אביון and בני איש corresponds to עשיר. Together they from a merism meaning "everyone", emphasizing here that even the rich and important need to listen, שמעו זאת כל העמים. And this hearkens back to the original קרח's message of equity. {:he} ><b>א</b> ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי; ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן׃...<b>ג</b> ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה׳; ומדוע תתנשאו על קהל ה׳׃ --במדבר פרק טז בני קרח are making the point that קרח wasn't wrong about this; he just used that fact for his own aggrandizement. The people still need to hear the message. {:he} ><b>ד</b> פי ידבר חכמות; והגות לבי תבונות׃<br/> <b>ה</b> אטה למשל אזני; אפתח בכנור חידתי׃ --תהילים פרק מט ---- The חכמות and משל, the meat of the perek, start with a question: {:he} >לָ֣מָּה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃ --תהילים מט:ו That last phrase, עון עקבי יסובני, is hard to translate; literally "the sin of my heels surrounds me". Artscroll translates: {:.lines} >Why should I fear in days of evil? The sin I trod upon surrounds me! --Artscroll Tehillim, XLIX:6 But first, what are ימי רע? Kohelet uses that term to describe old age, in his famous metaphor: {:he} ><b>א</b> וזכר את בוראיך בימי בחורתיך; עד אשר לא יבאו *ימי הרעה* והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ׃ <b>ב</b> עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים; ושבו העבים אחר הגשם׃ <b>ג</b> ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל; ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃...<b>ה</b> גם מִגָּבֹהַּ יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה; כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים׃...<b>ז</b> וישב העפר על הארץ כשהיה; והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה׃ --קוהלת פרק יב As we discussed in <//Like a Hole in the Head>, Rav Hirsch makes a distinction between לָֽמָּה, with a dagesh in the מ and the stress on the first syllable (מלעיל), and לָמָֽה, with no dagesh and the stress on the second syllable (מלרע). He says the former (which is the form in our perek) refers not to the immediate purpose but to the ultimate goal. So it's not so much "why am I afraid?" but "what is the point of my fear?" But what is "the sin I trod upon"? {:he} ><em>והיה עקב תשמעון [את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם]</em>: אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו. --רש"י, דברים ז:יב So the חידה, the riddle, is למה אירא בימי רע; it is not a rhetorical question, but a real one: what should I fear as I grow old? Missing out on the minor מצוות. The problem with that translation is that it is inconsistent with the rest of the perek, which is about the futility of relying on wealth. So I prefer the implication of the JPS translation: >the encompassing evil of those who would supplant me --JPS 1985 Psalms 49:6 with עקבי meaning "those who follow on my heels", as {:he} > גד גדוד יגודנו; והוא יגד עקב׃ --בראשית פרק מט:יט But that doesn't fit the rest of the perek either; the psalmist isn't afraid of anyone. The perek later tells us כסיל ובער יאבדו; ועזבו לאחרים חילם: wealth can't help, because we all die and leave that wealth to others. So I would translate עון עקבי יסובני as "the sin of those who will come after me, who surround me now"--my heirs. I am afraid now about what will happen to my *children*. Will they get the lesson I am teaching here? The psalmist describes the problem: people are counting on their money to save them. {:he} ><b>ז</b> הבטחים על חילם; וברב עשרם יתהללו׃<br/> <b>ח</b> אח לא פדה יפדה איש; לא יתן לאלקים כפרו׃ --תהילים פרק מט אח , in אח לא פדה יפדה איש, should mean "brother": {:.lines} >But a brother he cannot redeem, nor redeem himself; nor give to G-d his ransom. --Artscroll Tehillim, 49:8 But "brother" doesn't fit. So again, I like the JPS translation. They connect אח to the word האח, "Aha!": {:he .lines} ><b>ג</b> יבשו ויחפרו מבקשי נפשי; יסגו אחור ויכלמו; חפצי רעתי׃ <b>ד</b> ישובו על עקב בשתם האמרים האח האח׃ --תהילים פרק ע {: .lines} >Let those who say, “Aha! Aha!” turn back because of their frustration. --JPS 1985 Psalms 70:4 And similarly, JPS translates here: {:.lines} >Ah, it cannot redeem a man, or pay his ransom to G-d --JPS 1985 Psalms 49:8 It's not "Ah" as a sigh of regret but "Aha" as an expression of demonstration: there is no בטחון in חיל, because you can't buy salvation. {:he} >ויקר פדיון נפשם; וחדל לעולם׃ --תהילים מט:ט פדיון is יקר in the sense of "too valuable"; the price is too high. {:he} >יקר בעיני ה׳; המותה לחסידיו׃ --תהלים קטז:טו And then there is the pun of חדל and חלד. Human beings end up with both: life decays (חלד) and then ends (חדל). {:he} ><em>חדל</em>:...ויתכן היות המלה הפוכה כמו כבש כשב מגזרת (תהלים לט:ו) וְחֶלְדִּי...שחדל לעולם להיות אדם בו. --אבן עזרא, ישעיהו לח:יא Then the psalmist asks a rhetorical question: {:he} ><b>י</b> ויחי עוד לנצח; לא יראה השחת׃<br/> <b>יא</b> כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו;<br/> ועזבו לאחרים חילם׃ --תהילים פרק מט At first glance, the psalmist seems to be equating the deaths of the חכם and the כסיל, as in Kohelet: {:he} >הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח; כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃ --קוהלת ט:ב But Malbim points out that there is a difference between ימותו and יאבדו: {:he} >שהחכמים לא יאבדו כי נפשם תחיה לעד רק ימותו שהוא מיתת הגוף, אבל כסיל ובער הם יאבדו, כי לא ישאר שארית לנפשם. --מלבי"ם, תהילים מט:יא There is a hint here to the concept of עולם הבא and תחיית המתים. The rich think they will live forever: {:he} > קרבם בתימו לעולם משכנתם לדור ודר;<br/> קראו בשמותם עלי אדמות׃ --תהילים מט:יב {:he} ><em>קרבם</em>: ר"ל הלא ראוי שידעו ויחשבו זאת בקרב לבם. --מלבי"ם, תהילים מט:יב But there is simultaneously the meaning that really they will be in the grave forever; קִרְבָּם is a pun on קִבְרָם: {:he} ><em>קרבם</em>: יש אומרים: כי הוא הפוך קברם והוא הבית הנקרא בית עולמו. --אבן עזרא, תהילים מט:יב And then the refrain of the perek: {:he} > ואדם ביקר בל ילין; נמשל כבהמות נדמו׃ --תהילים מט:יג However you think of your eternal rest, it will not be with your money. Human beings will not take their valuables to the grave; in death we are just like any animal. He invokes the thought in the beginning of Kohelet: {:he} >כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל; ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ --קהלת ג:יט But again, בני קרח are not that nihilist. There is another path: {:he} >זה דרכם כסל למו; ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃ --תהילים מט:יד Their way of thinking is foolish. {:he} ><em>אחריהם בפיהם ירצו</em>: שבצואתם בעת מותם יגלו רצונם בפיהם מי שיירש נחלתם אחריהם, היש שטות גדול מזה? --מלבי"ם, תהילים מט:יד ---- In the second half of the perek, the psalmist turns to his audience, עקבי יסובני, and describes himself in contrast to those fools: {:he} ><b>טו</b> כצאן לשאול שתו מות ירעם;<br/> וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול; מזבל לו׃<br/> <b>טז</b> אך אלקים יפדה נפשי מיד שאול; כי יקחני סלה׃ --תהילים פרק מט They are like sheep being herded by death, to their unthinking fate (כבהמות נדמו). לבקר is another metaphor for עולם הבא: {:he} ><em>וירדו בם ישרים לבקר</em>: כלומר עתה הרשעים למעלה והצדיקים למטה עד יום המות; אבל ליום הדין ירדו הישרים ברשעים. וקרא יום הדין בקר, כי תהיה אז ישועת ישראל כאמרו (מלאכי ג:כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי [שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא]. --רד״ק, תהילים מט:טו And specifically, לבקר echoes, in the words of בני קרח, of the downfall of the original קרח: {:he} > וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה׳ את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו; ואת אשר יבחר בו יקריב אליו׃ --במדבר טז:ה וצורם לבלות שאול; מזבל לו is hard to translate; JPS says "Meaning of Heb. uncertain". Malbim takes the subject to be the ישרים, and צורם, their rock, to be a metaphor for the soul that will overcome death. {:he} > וצורם שהוא הצור החזק שלהם שהיא הנפש הנצחיית...הוא ירדה בם לבלות שאול מזבול לו, שהוא יבלה את השאול בל יהיה זבול ומעון לו להצור הזה, שנפשו הרוחנית תתגבר על כחות החומריים וישיבם אל היושר והשיוי ואל הנצחיות, וימשול על כח ההעדר שהוא השאול הכרוך בטבע החומר ויגבור השכל והצורה והרוחני על בני השאול ואבדון אלה. --מלבי"ם, תהילים מט:טו So when I die, I will not go to שאול, even as כי יקחני.‎ שְׂאוֹל is a common word in תנ״ך and has a specific connotation: {:he} > ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה; ויבך אתו אביו׃ --בראשית לז:לה {:he} > ויאמר לא ירד בני עמכם; כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה׃ --בראשית מב:לח {:he} ><b>ל</b> ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו; ונפשו קשורה בנפשו׃ <b>לא</b> והיה כראותו כי אין הנער ומת; והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃ --בראשית פרק מד {:he .lines} > כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית; ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ --דברים לב:כב It is not just a poetic synonym for death. It's a *bad* death, a punishment. {:he} ><em>אבל שאלה</em>: כפשוטו לשון קבר הוא--באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. > ומדרשו, גיהנם; סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבני בחיי, מבטח אני שאיני רואה גיהנם. --רש״י, בראשית לז:לה What is "גיהנם" in this sense? It is a state of silence, of losing the connection to הקב״ה: {:he} >כי אין במות זכרך; בשאול מי יודה לך׃ --תהילים ו:ו {:he} ><b>ד</b> ה׳ העלית מן שאול נפשי; חייתני מירדי בור׃... <b>י</b> מה בצע בדמי ברדתי אל שחת; היודך עפר; היגיד אמתך׃ --תהילים פרק ל That is what Rambam calls the ultimate punishment: {:he} > שכר הצדיקים הוא שיזכו לנעם זה [עולם הבא] ויהיו בטובה זו. ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה. וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר (במדבר טו:לא) הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה, אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת. --משנה תורה, הלכות תשובה ח:ו In משלי , a synonym for שאול is אבדון, being lost. {:he} >שאול ואבדון נגד ה׳; אף כי לבות בני אדם׃ --משלי טו:יא {:he} ><em>והאבדתי</em>: לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן. --רש"י, ויקרא כג:ל and that connects to the כסיל ובער above whose deaths are described as יאבדו, as opposed to ימותו. Everyone dies, but there is a way to avoid שאול, but it's not through wealth, but through serving ה׳, being one of the ישרים. >He who dies with the most toys wins. --<a href="https://www.upi.com/Archives/1990/03/01/Forbes-memorialized-as-happiest-millionaire/8383636267600/">Often quoted by Malcom Forbes</a> And then the psalmist summarizes: {:he} ><b>יז</b> אל תירא כי יעשר איש; כי ירבה כבוד ביתו׃<br/> <b>יח</b> כי לא במותו יקח הכל; לא ירד אחריו כבודו׃<br/> <b>יט</b> כי נפשו בחייו יברך; ויודך כי תיטיב לך׃<br/> <b>כ</b> תבוא עד דור אבותיו; עד נצח לא יראו אור׃ --תהילים פרק מט {:he} ><em>תבוא וגו׳</em>: כאשר תבוא להשכיל אף עד גמול דור אבותיו אשר ג״כ היתה כל חמדתם לאסוף הון אז תבין שעד נצח לא ראו אור עוה״ב. --מצודת דוד, תהילים מט:כ And the conclusion echoes פסוק יג, but with a twist: {:he} > אדם ביקר ולא יבין; נמשל כבהמות נדמו׃ --תהילים מט:כא The previous pasuk has ואדם ביקר בל ילין, human beings will not rest with their wealth. But the real lesson is, "human beings may have true wealth, but they do not understand it"; riches are a tool, not an end. And that is the final lesson of this series of תהילים לבני קרח.