יט וירא ה׳ וינאץ
מכעס בניו ובנתיו׃ כ ויאמר אסתירה פני מהם
אראה מה אחריתם; כי דור תהפכת המה
בנים לא אמן בם׃ כא הם קנאוני בלא אל
כעסוני בהבליהם; ואני אקניאם בלא עם
בגוי נבל אכעיסם׃ כב כי אש קדחה באפי
ותיקד עד שאול תחתית; ותאכל ארץ ויבלה
ותלהט מוסדי הרים׃ כג אספה עלימו רעות;
חצי אכלה בם׃ כד מזי רעב ולחמי רשף
וקטב מרירי; ושן בהמת אשלח בם
עם חמת זחלי עפר׃ כה מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה; גם בחור
גם בתולה יונק עם איש שיבה׃ כו אמרתי אפאיהם;
אשביתה מאנוש זכרם׃ כז לולי כעס אויב אגור
פן ינכרו צרימו; פן יאמרו ידנו רמה
ולא ה׳ פעל כל זאת׃ כח כי גוי אבד עצות המה;
ואין בהם תבונה׃