After all the excitement that opens our parasha, there’s a little ritual of the staffs of the chiefs of staff:
טז וידבר ה׳ אל משה לאמר׃
יז דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות; איש את שמו תכתב על מטהו׃
יח ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי; כי מטה אחד לראש בית אבותם׃
יט והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה׃
כ והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח; והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם׃
כא וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות; ומטה אהרן בתוך מטותם׃
כב וינח משה את המטת לפני ה׳ באהל העדת׃
כג ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי; ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים׃
כד ויצא משה את כל המטת מלפני ה׳ אל כל בני ישראל; ויראו ויקחו איש מטהו׃
כה ויאמר ה׳ אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי; ותכל תלונתם מעלי ולא ימתו׃
כו ויעש משה; כאשר צוה ה׳ אתו כן עשה׃
What was the point of this? Rashi says it was to demonstrate Aharon’s status:
למשמרת לאות: לזכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא ילונו עוד על הכהונה.
The problem is that we already had a demonstration of Aharon’s status:
א וידבר ה׳ אל משה לאמר׃
ב אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה; כי קדשו׃
ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה׳ ויקדשו; ויהיו לאות לבני ישראל׃
ד ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים; וירקעום צפוי למזבח׃
ה זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה׳; ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה׳ ביד משה לו׃
So Ramban says it was to demonstrate the status of the tribe of לוי:
והנכון בעיני, שהיו העם מאמינים עתה בכהונת אהרן שכבר יצאה אש מלפני ה׳ ותאכל את קרבנותיו, אבל היו חפצים שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלוים, ולא ירצו בחלופין שעשו בהם, כי היו חפצים שיהיה לכל השבטים חלק בעבודת בית ה׳.
למשמרת לאות: לזכרון שבחרתי לאהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה, לשון רש״י. ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה. והנכון, למשמרת לאות, על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה כמו שפירשתי (בפסוק ו). וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג), כי לכל בית לוי פרח ובזכותם.
We don’t see any explicit complaints about Levi, but it does seem logical. What is it about Levi that the people are complaining about?
Where does the status of Levi come from?
ט ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו; נתונם נתונם המה לו מאת בני ישראל׃
…יב ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל; והיו לי הלוים׃
יג כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה; לי יהיו אני ה׳׃
לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם.
The Torah only says that the Levites were selected in place of the first born, but never specifies why (or even ever explicitly says that the first born used to serve in the עבודה). The only mention is midrashic; somebody did the עבודה, and the first born non-specifically sanctified: קדש לי כל בכור.
ד ויכתב משה את כל דברי ה׳ וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל׃
ה וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת; ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים׃
את נערי: הבכורות.
את נערי—הבכורות: שעדיין לא חטאו בעגל ועומדים בקדושתן ראשונה, ד”קדש לי כל בכור“ (יג:ב), שלא נבחרו הכהנים והלוים במקומם עד לאחר שחטאו בעגל.
ואפילו אם תאמר שקודם מעשה העגל נצטוה על עבודת אהרן, לא קשיא, שאף על גב שהיה אהרן ובניו כהנים, יכול להיות שגם הבכורות יעבדו, שיהיו במקום הלוים לאהרן לעזרה כדמוכח קרא.
So the first born presumably were the ones helping Aharon with the עבודה, so when the Golden Calf is made, we presume that they are the ones doing the offering (note the similarity of the terms ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים and ויעלו עלת ויגשו שלמים).
ד ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה; ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
ה וירא אהרן ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר חג לה׳ מחר׃
ו וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים; וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃
And it’s Levi who stands up against them:
כו ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי; ויאספו אליו כל בני לוי׃
כז ויאמר להם כה אמר ה׳ אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו; עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃
כח ויעשו בני לוי כדבר משה; ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃
כט ויאמר משה מלאו ידכם היום לה׳ כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃
ח וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה׃
ט האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בנו לא ידע; כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו׃
So it makes sense that לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור is as a consequence of the mistake of the first born. But in the rebellion of Korach, it is the Levites who were at least part of the rebellion:
ח ויאמר משה אל קרח; שמעו נא בני לוי׃
ט המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה׳ ולעמד לפני העדה לשרתם׃
י ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך; ובקשתם גם כהנה׃
יא לכן אתה וכל עדתך הנעדים על ה׳; ואהרן מה הוא כי תלונו (תלינו) עליו׃
ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי: לפי שהיה גדול שבשבט נעשו אחיו טפלה לו.
So the complaint that Ramban is attributing to the people is reasonable: why doesn’t Levi lose their status? Why not pick a different group (or go back to the בכורות) to serve in the משכן?
Rav Amnon Bazak makes the point that there are two different expressions of the election of שבט לבי, reflecting two different roles. One is the assistant to the Kohen, as we noted above. Then, they are explicitly taking the role of the בכור and are נתונם לאהרן. But there’s another role of Levi, that is not from the בכור, and is under אהרן's leadership but not “ownership”.
מח וידבר ה׳ אל משה לאמר׃
מט אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל׃
נ ואתה הפקד את הלוים על משכן העדת ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתהו; וסביב למשכן יחנו׃
נא ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים; והזר הקרב יומת׃
[Parashat Bamidbar] thus presents two different aspects of the selection of the Levi’im. In chapter 1, there is a direct selection of the Levi’im to minister in the Mishkan; in chapter 3, there is a selection of the Levi’im as replacements for the firstborn, and they minister to the Kohanim and help them in their service.
Rav Yaakov Kamenetsky sees a hint to these two roles the description of the role of the Levites after this incident: גם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך. He notes that throughout תנ״ך the Levites have two roles in the בית המקדש: singers and gatekeepers. But often there seems to be a third class, literal לוים:
ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות; ויפקדו השוערים והמשררים והלוים׃
He says לוים here means literally, “those who accompany”, the role of the Levites as assistants to the Kohanim in the עבודה itself:
…לווים שהבאתי לעיל היינו המשרתים בעבודת המקדש הנספחים אל העבודה…כל מקום דקחשיב לווים לבד המשוררים והשערים היינו אותם שהיו עומדים במקדש עם ה כהנים—על שם וילוו עליך ושרתוך…
The שרות of Levi is independent of their role as assistants. Where did that come from?
The answer to that is again only hinted in the text but made explicit in the Midrash. Levi had an elevated status even back in Egypt:
שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל שאתם פנויין אתם אומרים נלכה נזבחה לאלקינו.
They were the designated religious leaders of בני ישראל, from the time of Joseph:
תיקן אז כמה חוקים וגזירות שהם יבטיחו את קיומם של שבטי ישראל בארץ מצרים…זה שפטר את הכהנים מהמס שהטיל על כולם היה משום שיוסף רצה שיהיה שבט אחד, שבט לוי, שיהיו פטורים ממס…והיו יכולים לשבת ולעסוק בתורה.
הטעם מפני מה זכו שבטיו של לוי להיות חפשי משעבוד מצרים, כששעבדו מצרים בישראל מתחלה היה פרעה משעבד עצמו עמהם כדי שיתאמצו במלאכה, כדדרשינן ”בפרך“ ”בפה רך“. באותה שעה נזכר שבטו של לוי מה שצוה יעקב בשעת פטירתו שלא ישאהו לוי לפי שהיה עתיד לשאת את ארון קודש ולא רצה לשעבד את עצמו ולא הכריחם פרעה, מיום ההוא והלאה הוקבע להיות משועבד כל מי ששעבד עצמו. ועוד נמצא באגדה, אברהם מסר כל קבלת התורה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי ולוי וזרעו הושיבו ישיבות במצרים ולפי שלא היו יודעים שום מלאכה ולא נסו בה רק בתורה היה כל עסקיהם לא נשתעבדו במצרים.
And even were designated as such by יעקב himself:
(בראשות כח:כב) כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: …ואמרו (ב״ר ע׳) כי גם על הבנים אמר שיעשר, וכן היה לוי המעשר שהיה מתעסק בעבודת הא־ל יותר משאר אחיו ולמדו יעקב בהתבודדו ומסר לו סודות התורה והחכמה.
So what happens in our parasha?
יח ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי; כי מטה אחד לראש בית אבותם׃
…
כג ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי; ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים׃
There are two messages here: one, Levi keeps its status. Two, they are now entirely under the leadership of Aharon. Not fired but changed.
א ויאמר ה׳ אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש; ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם׃
ב וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך; ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת׃
…ו ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לָכֶ֞ם מַתָּנָ֤ה נְתֻנִים֙ לַֽה֔׳ לעבד את עבדת אהל מועד׃
Both roles of Levi are now part of the מתנה to Aharon. And this is symbolized at the end of the parasha with a new halacha: the Levites have to give a tithe of their tithe to the kohanim:
כה וידבר ה׳ אל משה לאמר׃
כו ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר׃
כז ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב׃
כח כן תרימו גם אתם תרומת ה׳ מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן׃
Why? We’ve talked in the past about the fact that Korash was right, כל העדה כלם קדשים. ה׳ doesn’t want to reject their aspirations to become holier, to become something greater. But it can’t be in rebellion against the word of ה׳; it needs to be incorporated. The staff of Aharon sprouted with both שקדים and פרחים, which the Netziv says symbolizes the Kohanim and Leviim:
ובאו לאות שקדים גמורים על הכהונה…ועל לויה…נמשל לפרחים הבא לידי גמר הפרי. נמצא היה המטה אות גם על הכהונה גם על לויה…
It’s only when both are seen as coming out of same stem that enthusiasm of בני לוי and the pacifism of אהרון can create the synthesis that allows all כלל ישראל to reach their potential as ממלכת כהנים.