בס״ד

Kavanot: פרשת במדבר תשע״ט

Thoughts on Tanach and the Davening

I'm going to focus on some observations about the parasha by Rabbi Matis Weinberg (son of Rabbi Yaakov Weinberg).

<blockquote lang=en><p>The fourth book of the Torah['s] English title, <cite>The Book of Numbers</cite>, appears to be a translation of Bamidbar's popular designation throughout rabbinic literature: <i lang=he>Chumash Pekudim</i>. Which does seem a pretty accurate way to sum up this particular portion...What then <em>is</em> relevant here to future generations, meaning us? How can the particulars of an ancient census have anything but the most casual historical value?</p>
<footer class=source>Rabbi Matis Weinberg, <a href="https://www.amazon.com/Frameworks-Au-Desert-Numbers-FrameWorks/dp/1892984032"><cite>Frameworks Au Desert / Numbers</cite></a>, p. 23</footer></blockquote>

The fact is that Moshe is commanded לפקד the people. This word has two meanings, "to count" and "to designate":

<blockquote lang=he><p><b>מט</b> אך את מטה לוי לא תפקד  ואת ראשם לא תשא  בתוך  בני ישראל׃  
<b>נ</b> ואתה הפקד את הלוים על משכן העדת ועל כל כליו  ועל כל אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו  והם ישרתהו; וסביב למשכן  יחנו׃</p>
<footer class=source>במדבר פרק א</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p><b>מט</b> בְּרַם יָת שִׁבְטָא דְלֵוִי לָא <em>תִמְנֵי</em> וְיָת חֻשְׁבַּנְהוֹן לָא תְקַבֵּל בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
<b>נ</b> וְאַתְּ <em>מַנִי</em> יָת לֵוָאֵי עַל מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְעַל כָּל מָנוֹהִי וְעַל כָּל דִּי לֵהּ אִנּוּן יִטְלוּן יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְאִנוּן יְשַׁמְשֻׁנֵהּ וּסְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא יִשְׁרוּן׃</p>
<footer class=source>תרגום, במדבר פרק א</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p><em>ואתה הפקד את הלוים</em>: כְּתַרְגּוּמוֹ "מַנִּי", לְשׁוֹן מִנּוּי שְׂרָרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו, כְּמוֹ (אסתר ב:ג) ”וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים“.</p>
<footer class=source>רש״י, במדבר א:נ</footer></blockquote>

Ramban emphasizes that the purpose of this census was to take notice of every member of בני ישראל, to show that they "count":

<blockquote lang=he><p>ענין ”פקידה“ זכרון והשגחה על דבר, כלשון (בראשית כא א)  וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר. והוא פתרונו בכל מקום, לא ימלט מהן איש, על דעתי. וגם פקדון מפני ששמירתו והשגחתו עליו. וכאשר צוה למנות את ישראל יאמר תפקדו אותם לרמוז שלא יספרם,רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל, ובהם ישגיח וידע מספר העם.</p>
<footer class=source>רמב״ן, במדבר א:ג</footer></blockquote>

And the commandment implies this:

<blockquote lang=he><p><b>א</b> וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני  באהל מועד;  באחד לחדש השני בשנה השנית  לצאתם מארץ מצרים לאמר׃
<b>ב</b> שאו  את ראש כל עדת בני ישראל  למשפחתם  לבית אבתם במספר שמות  כל זכר לגלגלתם׃  <b>ג</b>
 מבן עשרים שנה ומעלה  כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם  אתה ואהרן׃</p>
<footer class=source>במדבר פרק א</footer></blockquote>

<a href="/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA+%D7%91%D7%97%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99+%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%B4%D7%98">Last week</a> we talked about במספר שמות, that מספר in this context means "their stories", and שאו  את ראש literally means "lift the head". The census was not intended to assign everyone a number, but to publicize everyone's name:

<blockquote lang=he><p>בעוד שלשת ימים  <em>ישא פרעה את ראשך</em>  והשיבך  על כנך; ונתת כוס פרעה  בידו  כמשפט הראשון  אשר היית משקהו׃</p>
<footer class=source>בראשית מ:יג</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p>וזה לא רק לספור כמה יש בכל שבט [אלא]
כל אדם יודע מי הוריו ומי הם סביו ומי הם ההורים של הסבים וזה מעיד את קדושת המשפחה הישראלית על הערך הנאמנות; על זה ראוי לכתוב  שאו את ראש. </p>
<footer class=source><a href="http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=591"><cite>שאו את ראש</cite></a></footer></blockquote>

<hr/>

The proof of this is that they already knew the numbers; the census was based on the מחצית השקל that had been given 7 months before:

<blockquote lang=he><p>ויהיו  כל הפקדים שש מאות אלף  ושלשת אלפים; וחמש מאות  וחמשים׃  </p>
<footer class=source>במדבר א:מו</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p><b>כה</b> וכסף פקודי העדה  מאת ככר; ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים  שקל בשקל הקדש׃  
<b>כו</b> בקע  לגלגלת  מחצית השקל  בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים  מבן עשרים שנה ומעלה  לשש מאות אלף ושלשת אלפים  וחמש מאות וחמשים׃</p>
<footer class=source>שמות פרק לח</footer></blockquote>

This parasha is not about counting; it's about assigning a place for everyone. It is about creating the מחנה. <cite>The Book of Numbers</cite> is not a good translation of ספר פקודים. The purpose of שאו  את ראש כל עדת בני ישראל  למשפחתם  לבית אבתם was to assign a role to each person, since each person has a unique perspective on the relationship of the community as a whole, כנסת ישראל, with הקב״ה:

<blockquote lang=en><p>The creation of the encampment, the <em>Mahane</em>, was nothing less than a creation of the living s<span>pace</span> for the covenant, a re-creation of Sinai in its broadest sense...Each individual as recognized by <em>name</em>, was made to count through standing up to be counted...The <i lang=he>Mahane</i> was a semiotic device, a new way to <i lang=he>see</i> the voices of Sinai...</p>
<footer class=source>Rabbi Matis Weinberg, <a href="https://www.amazon.com/Frameworks-Au-Desert-Numbers-FrameWorks/dp/1892984032"><cite>Frameworks Au Desert / Numbers</cite></a>, pp. 31-32</footer></blockquote>

The מחנה as set up here represents the מרכבה, that which carries the presence of the Divine in the world:

<blockquote lang=he><p>כשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד א־לוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב״ר מז:ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה׳ מלא אותו תמיד.</p>
<footer class=source>רמב״ן הקדמה לספר שמות</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p><em>באתת</em>: סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו, שהיה לדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא.</p>
<footer class=source>אבן עזרא, במדבר ב:ב</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p>וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כָּךְ סִבֵּב לַכִּסֵּא אַרְבַּע חַיּוֹת, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּכְנֶגְדָן סִדֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדְּגָלִים לְמשֶׁה.</p>
<footer class=source>במדבר רבה ב:י</footer></blockquote>

<blockquote lang=en><p>The placement of the various <i lang=he>shevatim</i> within the context of the entirety of Yisrael create <i lang=he>pekida</i>'s "awareness and care", the significance that <i lang=he>pekida</i> implies.</p>
<footer class=source>Rabbi Matis Weinberg, <a href="https://www.amazon.com/Frameworks-Au-Desert-Numbers-FrameWorks/dp/1892984032"><cite>Frameworks Au Desert / Numbers</cite></a>, p. 29</footer></blockquote>

<hr/>

 Effectively, ה׳ is telling Moshe, "You know when you counted everyone when you were collecting for the משכן? I want you to go back and get everyone's name, family, and tribe. Sorry for the inconvenience". Why? Why not set up the מחנה from day one?

There's a problem with this organization:

<blockquote lang=he><p>דגל מחנה ראובן תימנה  לצבאתם; ונשיא לבני ראובן  אליצור בן שדיאור׃ </p>
<footer class=source>במדבר ב:י</footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p>משפחת בני קהת  יחנו  על ירך המשכן  תימנה׃</p>
<footer class=source>במדבר ג:כט </footer></blockquote>

<blockquote lang=he><p><em>משפחת בני קהת יחנו וגו׳ תימנה</em>: וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלוקתם.</p>
<footer class=source>רש״י, שם</footer></blockquote>

If you are surrounded by people like you, then you may never realize that other perspectives exist:

<blockquote lang=en><p>In today’s hyperconnected world we’re all just a click away from each other. This should be bringing us closer together. But, increasingly, we’re finding ourselves pulled further apart as our own natures push us into comfy little groups of likeminded members, or ‘echo chambers’.</p>
<p>[T]hese isolated echo chambers shield us from the diverse perspectives crucial for forging well-informed citizens tolerant of others’ views, potentially pushing moderates into more extreme ways of thinking and polarising our society. They also help spread misinformation. If you spend all day receiving content from trusted friends reflecting exactly what you already believe, you’re less likely to develop the healthy scepticism needed to consider the truth of a story before you share it.</p>
<footer class=source><a href="http://shapingthefuture.economist.com/bubble-trouble-internet-echo-chambers-disrupt-society/">Nick Funnell, <cite>Bubble trouble: how internet echo chambers disrupt society</cite></a></footer></blockquote>

Rav Yaakov Kaminetsky explains that is why the census is here, after ספר ויקרא:

<blockquote lang=he><p>ולכאורה תמוה, הלוא תיכף כשיצאו בני ישראל ממצרים יצאו בני ישראל על צבאותם, וכדכתיב (שמות יד:ח) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה, וכן (שמות יג:יח) וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל...ואמאי המתינו מלסדר את הדגלים שנה תמימה, אתמהה!</p>
<p>אלא שברמת ענין הדגלים לכאורה הוא פירוד הלבבות, כי זה ודאי שכל צבע יש בו איזה סמל מיוחד, וכן הציורים שהיו על כל דגל ודגל, הלא זה ציין כי כל שבט ושבט יש לו תכונה או שאיפה  מיוחדת--ומטרת האחד שונה ממטרת השני, ונמצא כי לכאורה הדגלים גרמו לפירוד הלבבות, אלא מכיון שהיה לכולם מרכז אחד, והיינו המשכן, אין זה גורם לפרוד; כל א׳ עומד על משמרתו המחוידת לו ואין כאן שום פירוד...ולפיכך כל זמן שלא הוקם המשכן ולא היה עדיין מרכז רוחני אז היתה כל האומה חטיבה אחת וגבול א׳ לכולם...ולפיכך אחר שבחודש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן התיחלו להתעסק בדגלים...</p>
<footer class=source>אמת ליעקב, במדבר א:א</footer></blockquote>

It's only when we can consistently come together that we can each shine in our unique roles.

<hr/>

And that is the meaning of ירושלים, and why it was only conquered by דוד המלך:

<blockquote lang=he><p>ירושלים היבוסית נושקת לנחלת יהודה מצפון, ובני יהודה לא התיישבו שם; גם בני בנימין לא יכלו להוריש את עיר היבוסי (שופטים א:כא) בקצה נחלתם, וכך נותרה מובלעת יבוסית, שהפרידה בין שבט יהודה (עם שמעון), לבין 10 שבטי ישראל (כולל בנימין), ובני יוסף בראשם, במשך מאות שנים.</p>
<p>דווקא מצב זה שנבע ישירות מגבול יהודה ובנימין החוצה את מרחב העיר, הוא שהפך את ירושלים לעיר ש”לא נתחלקה לשבטים“ (יומא יב,א; שתי הדעות שבגמרא הן שני צדדים של מטבע אחד), <em>עיר אל־שבטית ועל־שבטית</em>, עירו של דוד שכבש אותה מיד היבוסי, והפך אותה לעיר מלוכה כלל ישראלית.</p>
<p>כששבטי ישראל היו מפוצלים וכל אחד פנה אל נחלתו--ירושלים הייתה מובלעת נכרית בלתי חשובה לשבטי ישראל, ומצב זה הכין אותה לייעודה ההיסטורי הנצחי--איחוד כל שבטי ישראל לממלכה אחת, ולמדינה אחת.</p>
<footer class=source><a href="http://www.hatanakh.com/content/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%9A-%D7%90%D7%AA-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94">יואל בן־נון,
Project 929,
יהושע פרק טו</a></footer></blockquote>

The dialectic between unity and uniqueness is the perpetual problem of the Jewish people. The מחנה of פרשת במדבר is designed to overcome that. The rest of תנ״ך is the story of its failure.